שדה יעקב – מושב עובדים בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. נוסד בשנת 1927 והיה למעשה היישוב הראשון של הפועל מזרחי. היישוב קרוי על שם הרב יעקב ריינס ממייסדי התנועה ומנהיגיה. היישוב נוסד בידי חלוצים ועובדי אדמה, עולים ממזרח אירופה. בתחילה הם עלו במקום של שייח אברק ולאחר מכן עברו למקום הקבע של היום.

אלוני אבא – מושב שיתופי בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל. מקור השם בעצי אלון הרבים הגדלים במקום, וכן על שמו של אבא ברדיצ'ב, חבר הגרעין המייסד, והוצא להורג במחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה. ראשית המתיישבים היו בני הדור השני של תנועת הטמפלרים הגרמנים. הם הקימו במקום מושבה חקלאית ושמה "ולדהיים". המושבה הוקמה בסמוך ליישוב טמפלרי אחר בית לחם, שניהם נעזבו כמעט לגמרי עם גירושם של הטמפלרים מארץ ישראל על ידי השלטון הבריטי. במהלך מלחמת העולם השנייה היו כאלה מהטמפלרים שלקחו חלק פעיל לטובת הגרמנים, ושיתפו פעולה גם עם מנהיגי ערביי ארץ ישראל. לאחר כיבוש המקום במלחמת העצמאות הוא ננטש על ידי שרידי התושבים הטמפלרים. במקומם הגיע גרעין של חברי תנועת "הנוער הציוני" בשם "מאבק". היה זה גרעין של יוצאי רומניה ואוסטריה שעלו למקום אחרי 4 שנות גיבוש. כעבור 3 שנים הכריזו התושבים על המקום כמושב שיתופי ושינוי את השם ל"אלוני אבא" על מנת להנציח את חברם שנהרג.

בית לחם הגלילית – מושב עובדים וגם שייך למועצה האזורית עמק יזרעאל. שם היישוב נזכר לראשונה בספר יהושע: "...וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם עָרִים שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן: זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי-זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן:..." [יהושע י"ט]. בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם". מה שעורר בעיה בנושא בינה לבין בית לחם שליד ירושלים. על מנת לפתור את הבעיה נקרא בית לחם שליד ירושלים המקום: "בית לחם בנחלת יהודה" ואילו בית לחם בגליל נקראה: "בית לחם בנחלת זבולון". על פי עדויות היסטוריות היה במקום יישוב יהודי עד לחורבן בית שני. לאחר החורבן הפך המקום למושבה של "משמרת כוהנים – מלכיה". בתקופה הביזנטית הפך המקום ליישוב נוצרי. נמצאו שרידי כנסיות בחפירות ארכיאולוגיות. בתלמוד הירושלמי מוזכרת בית לחם הגלילית כ"בית לחם צוריה", בגלל שהיית החלק ממלכת צור בתקופה הצלבנית המאורחת. בתקופה הממלוכית נמצאו עדויות של יישוב ערבי קטן. היישוב המודרני הוקם על ידי הטמפלרים בשנת 1906 על ידי בניהם של מייסדי השכונ ההטמפלרית בחיפה. הטמפלרים הקימו בבית לחם מושבה חקלאית מודרנית ומפותחת לאותה תקופה. עם הקמת הרייך השלישי הפכו הטמפלרים בחלקם לבעלי אופי נאצי. מן העדויות לגבי בית לחם נמצא כי בין השאר פעלה במקום תנועת הנוער הנאצית הנוער ההיטלראי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עצרו הבריטים תושבים טמפלרים רבים בארץ שהוגדרו נתיני אויב וגירשו את רובם לאוסטרליה, בבית לחם המשיכו לגור משפחות אשר לא גורשו אך בזמן המלחמה היה היישוב נתון להסגר. ידוע כי במהלך המלחמה ולמעשה עד 1948 חיו במושבה כ-30 אנשים, מתוכם 9 תושבים היו חברים במפלגה הנאצית. אפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבה. כיבוש המושבה היה חלק מפעולת כיבוש משותפת ליישובים בית לחם וולדהיים (אלוני אבא כיום). בעת הכיבוש של שני היישובים נהרגו כ-2 טמפלרים בולדהיים, שאר התושבים נשבו על ידי הצבא וגורשו לאחר מכן ביחד עם שאר התושבים הטמפלרים בארץ. לאחר הכיבוש הגיעו מתיישבים יהודים שהקימו במקום מושב עובדים. כך, ביחד עם ברור חיל, היה אחד משני היישובים היחידים שהוקמו לאחר אישור הצעת החלוקה וטרם הכרזת העצמאות. בשנים הראשונות חלק מן הבתים הטמפלרים שימשו למגורים לתושבים אשר הגיעו להתיישב ואף הפכו הבתים למגורים בשותפות עם תושבים נוספים אשר הצטרפו בשנים הראשונות להתיישבות, כמו כן חלק משטח המושב (הכולל בתוכו מספר בתי טמפלרים) שימש את צה"ל לבי"ס למ"כים אשר שוכן על ידי תושבים לאחר מעבר בית הספר מן היישוב וב-52 עם הגיעם של תושבים נוספים החלו לבנות במושב שכונה חדשה שהחלה כ"מעברה" מכ-10 צריפים אוסטרים אשר נבנו בשטחים שונים במושב.