שוב ביום ראשון של הכרמי, הוא מבקש את אתר הזבל חיריה, הצעתי שתי אפשרויות,כמובן שבסיס היציאה הוא כרגיל גשר המכביה, ארוך סובב גוש דן וקצר אורבני על מדרכות והצעה נוספת,לותר על חיריה וללכת מזרחה,יער קולה,אלעד וגם זה ארוך(וגם קצת עליות), (הכנסו לדף הטיול, קישור לקובץ המסלול של שלושת האופציות) אז משה מחליט(זה יום שלו,הוא קובע) על הקצר ואפילו אורבני(מחר בשני הוא אמור לרכב בגולן עם איתן), אנחנו בחניון הקניון,אבי עובר, כבר בהתחלה עם צמיג נמוך,מנפחים ואל הגשר,אולי מישהו מחכה לנו, אף אחד לא מחכה, גם ליליאן לא. על מדרכות בן גוריון, לא הכי נחמד, כולם בדרך לעבודה, אבל בסדר, בדרך אבי מנפח שוב ושוב, בפארק הלאומי יחליף פנימית. פארק לאומי, מנסים להחליף,ונטיל סתום, לא רחוק תחנת דלק בצומת הטייסים, לחץ אויר חזק יפתח את הסתימה, תחנת הדלק,הצינור קרוע,עוד תחנה כק"מ צפונה משם, יופי,המשאבה עובדת, גם לחץ חזק לא פותח, אבל יש פנצריה, הוא פותח לנו את הונטיל והאויר עדיין לא פותח,חוט ברזל, נפתח, מנפחים, עכשיו אפשר להתחיל לרכב(מסקנה: חומר האיטום הוא נהדר, אבל לא תמיד אוטם את החור הנכון). על שבילים בין השדות דרומה לחיריה, עד הכניסה הראשת ממזרח, לא נותנים לנו לעלות למעלה, רק בשבת, אבל בשבת אסור, גם עכשיו אסור. מקיפים את ההר מדרום מאחור כבר מוצאים אפשרות לעלות על שביל שמטפס למעלה, אבל חשק כבר אין, אבל את הריח הרחנו ממש טוב. פארק בגין-דרום, שכונת עזרה ועם קיבוץ גלויות אל יפו והטילת לאורך החוף נמל פארק הירקון גשר המכביה וסלט ענק וגבינות אצלי בבית. תודות וברכות למשה ולאבי ולכולכם. ראש חודש אב, תשעת הימים, אני בפעילות קצת מתונה, אז להתראות אחרי ובשמחות. ורמת הגולן נדחה לרביעי הבא.