עם שחר של בוקר חדש, מציון תצא תורה והיא תפיץ את הבשורה, אז יפתחו דלתי מרום ומארבע כנפות הארץ תגיע חוכמה תגיע בינה בלי הקצנה של האמונה, כל הגבולות אז ייפרצו והאדם ישיר באומץ. סור מרע ועשה טוב, דע שאתה יחיד ומקודש, בקש שלום ורדפהו, ותתעורר כל בוקר בלי חשש אל שחר של יום חדש , זאת הבשורה כל כך יפה נשלח אותה במעטפה, בדואר יונים על גב הגמלים בתוך בקבוק על פני המים, מדן עד אילת בין עכו לצפת מתל אביב עד לקריית גת ממצפה רמון עד גבול הצפון ובחוצות ירושלים. ברכבת אקספרס עם שמעון פרס בלילה בהיר נשיר עד לקהיר, משם למרוקו ,תוניסיה, אלג'יר, נביא פרחים במקום עוד נשק ,נטוס לאירן עם אייבי נתן נעיר איה נטולות בטהרן, עורי תימן, עורי סודן, עורי בגדד, וגם דמשק. אכן בחרנו להיפגש כולנו יחד באבו גוש, על גבעה נישאה בין זיתים משכבר, מתנגנים הצלילים קצת אחרת מקהלות של תקווה מזמרות שאפשר כאן לחיות בשלום. לתפארת של אחווה ושיתוף ורעות עם גווני תרבויות עד בלי די והכל בנופים נפלאים של ראות מהרי אבו גוש, ועד "שער הגיא". בחצר הגדולה הרכבים למכביר מנגנים באין סוף סגנונות, ניחוחות של איכות נישאים באוויר, אלפים שבאים ליהנות מקצווי העולם, מתכנסים ראש אל ראש זמרים, נגנים, מנצחים לחצר הכנסייה במרומי אבו גוש וכולם מחייכים ושמחים. האקוסטיקה כאן מגביהה את הרף, והאוזן קשובה מתמוגגת, זה נשמע דמיוני ואולי מטורף, אך ישנה סובלנות שחוגגת. יהדות שחובקת נצרות ואאסלם, בשירה ואותו אלוהים שאוהב בני אדם בלי הבדל, את כולם וזה נשמע כה צלול ומדהים. הנה כבר היובל מי היה מאמין אנשים של חזון ומעוף, ורק מי שחווה זאת יכול להבין, איך חברו השירה והנוף, והפכו את חיינו לשווים קצת יותר, בשפה לה כולם מקשיבים, עם פתיחות לקבל גם שונה גם אחר, של אנשים אוהבים. מוסלמים, נוצרים, חוגגים בפסטיבל שהחזיר את אבו גוש למפה, אמנים זרים ואורחים יהודים, בכנסיות נוצריות בכפר מוסלמי על אדמת קריית יערים ההיסטורית, בה הוצב ארון הברית. זה לא מובן מאליו ששילוב כזה מתקיים במשך 25 שנה ברצף. סיפור הדרך לרפרטואר 18:02 ק"מ בלבד, וטיפוס מצטבר של 480 מטר גובה, ברכיבה של שעתיים, וחמישים ותשע דקות נטו.