שלום רקיר בן למשה (מישה) וקרולינה נולד בשנת 1930 בגרמניה. בגיל 6 עלה עם הוריו לארץ, למד בתל אביב והיה מדריך בגדנ"ע ובקלוב תעופה. בן 17.5 התגייס שלום בחודשיה הראשונים של מלחמת העצמאות. רק טבעי היה שיעדו יהיה חיל האוויר. בסוף 1948 נשלח ללימוד טיסה באיטליה חזר לארץ והוצב בטייסת 101. זו טייסת "הקרב הראשונה" שהוקמה בבסיס עקרון במאי 1948 כטייסת מטוסי מסרשמידט, שהגיעו מצ`כוסלובקיה. גיחה מבצעית ראשונה בוצעה ב-29 במאי 1948, יום הנחשב כיום ההקמה של הטייסת: ארבעה מטוסים המריאו מעקרון בפיקודו של סא"ל מודי אלון, מפקדה הראשון של הטייסת, לתקוף את הכוח המצרי ליד אשדוד. הגיחה הביאה לעצירת הטור המצרי שנע לכיוון תל-אביב. בגיחה ספגה הטייסת אבידה ראשונה. בנובמבר 1948 עברה הטייסת לבסיס חצור ושהתה במקום עד יוני 1949. בסך-הכל זקפה הטייסת לזכותה 12 הפלות במהלך מלחמת העצמאות. במארס 1949 הוענקו לבוגרי הקורס הראשון כנפי טיס ישראליות. ביוני 1949 עברה הטייסת לבסיס רמת דוד, שהפך להיות כנף הקרב של החיל. בתקופה זו הפעילה הטייסת מטוסי ספיטפייר ומוסטאנג. מטוס המוסטאנג אותו הטיס שלום (North American Aviation P-51 Mustang) הוא מטוס קרב מתקופת מלחמת העולם השנייה ונחשב על ידי רבים מטוס הבוכנה המתקדם ביותר שנבנה. בטייסת הצעירה היו תאונות עניין של כמעט שגרה. עמוס דור במחקרו על תאונות ואיבוד מטוסי מוסטאנג בחיל האויר, מונה 23 תאונות מהן 13 קטלניות. אהוד יונאי כותב בספרו "עליונות אוירית" (שכתבה שלו שימשה השראה לכתיבת התסריט לסרט ההוליוודי המצליח TOP GUN) "..טיסות ללא פיקוח בסופי שבוע , שבהן יכול כל טייס לקחת מטוס ולעשות כרצונו, היו רצחניות במיוחד. בבוקר שבת אחד החליט טייס צעיר, שלום רקיר שמו, "לעלות לגובה עשרים וחמישה אלף רגל, ומשם להיכנס לצלילה בכוח מלא כדי לראות לאיזו מהירות יוכל להגיע ועוד למשוך ברגע האחרון לפני שיכנס לקרקע". מספר הארי ברק. רקיר דיווח ברדיו לבסיס על התקדמותו ולפתע שמעו חבריו צווחה מקפיאת דם ולאחריה דממה. יחידת החיפושים מצאה את המטוס תקוע כמה מטרים בתוך הקרקע לא הרחק מהבסיס. לאחר שניסיונות להוציא את המטוס נכשלו, הורשתה משפחתו של רקיר להשאיר אותו קבור עם מטוסו במקום ולהקים מצבה מעליו".