שכונת המשתלה נקראת גם צהלה החדשה, היא השכונה הצפונית ביותר בתל אביב, וממוקמת בעברו הצפוני של נחל הירקון, בצפון-מזרח העיר, על גבול העיר רמת השרון.
השכונה הוקמה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 כשכונת יוקרה שכן היא גם שוכנת בסמוך לאזורי יוקרה נוספים (צהלה, רמת השרון. השכונה תוכננה על ידי האדריכל יעקב יער, שמשרדו תכנן גם את רוב בנייניה, ותכוניתה אושרה ב1993, השכונה הוקמה על שטח בו הייתה המשתלה העירונית ומכאן מקור שמה.
המשתלה גובלת בשכונת צהלה הוותיקה, השכונה מאופיינת בבנייה רוויה וצפופה, והיא מסוגננת כמו שכונת תל ברוך הסמוכה ממערב.
לשכונה מדרחוב מרכזי שבו נהנים הילדים מהיכולת לשחק ללא חשש מתנועת מכוניות, בנוסף לשכונה פארק ציבורי גדול, פארק הבריכות (על שם שתי בריכות אגירה גדולות הממוקמות בשטחו, המציע אפשרויות משחק נרחבות לילדים, השכונה מאופיינת באוכלוסייה בעלת חתך סוציו אקונומי גבוה ומתאימה במיוחד למשפחות עם ילדים.
באוקטובר 2012 נותק קו המתח הגבוה שעבר ותוכננה בנייה של 452 יחידות דיור נוספות.שלב "א" מאוכלס כבר, ושלב "ב" אכלוס ינואר 2018 .
גבולותיה הם הרחובות אבנר וענתות מדרום, "קרוגר" ו"בן חיים" , ממזרח, דרך משה סנה, ממערב העיר רמת השרון, ושטחי הכפר הירוק מצפון.
שטח השכונה 266.5 דונם. בשכונה נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר בשטח השיפוט של העיר, בגובה של כ-70 מטרים מעל פני הים.

בתחילת המאה ה-20, תל אביב הלכה ונבנתה מדרום לצפון, אבל הלב הפועם שלה היה ונשאר באזור המשתרע סביב שדרות רוטשילד ואלנבי בדרום ועד שדרות בן ציון הירוקות ורחוב בוגרשוב התוסס, הכל קורה.
כאן תמצאו הכל, במרחק הליכה: ממרכזי המסחר המובילים של העיר, ועד מקומות הבילוי המגוונים שנותנים מענה לכל הבליינים, בכל הגילאים, אלה שיוצאים לבלות עד 4 בבוקר, ואלה שיוצאים לבלות ב-4 אחה"צ. כל ההתחדשות העירונית עם המגדלים מעל לרוטשילד, כל הבנייה החדשה המשמרת את בנייני העיר הלבנה והבאוהאוס, כל התרבות, בתי הקפה, המסעדות, מקומות הקניות והבילוי שתרצו, נמצאים כאן באזור אחד.

צפון ישן מערב
בצפון הישן המערבי – בין אבן גבירול והים במערב, הכל יותר רגוע. צפונית למרכז תל אביב ועד לגדות הירקון, הצבע הירוק הולך ומתגבר. ככל שהרחובות נעשים רחבים יותר ושקטים יותר. צפון המערבי תמצאו יותר גינות ירוקות, בנייה חדשה יותר והרבה יותר אפשריות לחינוך עם מגוון בתי ספר מעולים וגני ילדים ירוקים. לכן, בצפון המערבי, תמצאו יותר משפחות וילדים, יותר שקט, אבל לא פחות אפשריות לבילוי ולקניות. אבל עם כל השקט והירוק, סביבת בזל וצפון דיזינגוף על שלל בתי הקפה, חנויות האופנה הרבות והפאבים והברים הפתוחים מזכירים לכם שעם כל הכבוד לשקט ולירוק, אתם עדיין חלק מהעיר התוססת הזאת.
נַחַל הַיַּרְקוֹן באפיקו העליון, הפתלתל במורדו הוא הנחל הגדול ביותר במערכת נחלי החוף שלארץ ישראל.
השם "מֵי הַיַּרְקוֹן" מוזכר עוד בספר יהושע כגבול בין נחלת שבט דן עם שבט מנשה.
נחל הירקון היה הנחל בעל הספיקה הגבוהה מבין נחלי החוף, והשני בספיקתו לאחר הירדן. כתוצאה מכך הנחל נחשב כמכשול טבעי ולכן דרך הים ושיירות המסחר נאלצו לסטות מנתיבם ולעקוף את הנחל ממזרח למקורותיו. בעת העתיקה התקיימו מספר נקודות התיישבות לאורך הירקון, בהם תל אפק, מגדל אפק ,תל גריסה, תל קסילה, גבעת בית המטבחיים ותל כודאדי בשפך הירקון.
יפו היא עיר נמל עתיקה בארץ ישראל, לחוף הים התיכון. יפו התקיימה כעיר עצמאית במשך אלפי שנים עד שאוחדה ב-1949 עם תל אביב
, והיא מהווה מאז את אחד מרובעי תל אביב-יפו.
בזמן מסעי הצלב הייתה יפו מחוז בממלכת ירושלים הצלבנית, מאז ועד המאה העשרים שימשה העיר כנמל ראשי וחשוב בארץ ישראל. הקמת תל אביב בסמוך, והשימוש בנמלים אחרים, הביאו לכך שהנמל, ולאחריו העיר, ירדו מגדולתם. במלחמת העצמאות כבשו את העיר כוחות האצ"ל וההגנה והרכב האוכלוסייה בה השתנה: כתשעים אחוזים מתושביה הערבים נמלטו, ועולים חדשים התיישבו במקום. בשנים האחרונות גדל אחוז התושבים הערביים מכלל תושבי יפו.
מתחם יפו העתיקה הוא האזור שבו העיר יפו הייתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך המאה ה-19. המתחם ממוקם בראש גבעת הכורכר של יפו ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ברחוב יפת ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי החפיר של חומות העיר.
המתחם כולל את בתי המגורים וסמטאות יפו העתיקה במדרונות המערבי והדרומי, את גן המדרון במדרון הצפוני, ואת גן הפסגה וכיכר קדומים בראשו. יש הכוללים גם את נמל יפו ואת טיילת חומות הים במתחם, אולם מכיוון שמתחם יפו העתיקה מנוהל על ידי החברה לפיתוח יפו העתיקה, בעוד שנמל יפו מנוהל על ידי מנהל מקרקעי ישראל ואילו הטיילת מנוהלת על ידי חברת אתרים, אין הם נחשבים פורמלית לחלק מהמתחם.

מרינה הרצליה היא המרינה הגדולה בישראל, והיא שוכנת לחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון "אכדיה", ובעורפו של תל מיכל המרינה הוקמה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, והיזמים זכו במחצית משטח המתחם לצורכי מסחר, נופש ותיירות, בתמורה להקמת המרינה על כל מתקניה. המרינה נפתחה בשנת 1995 כאשר הוכרזה כנמל בינלאומי. התוכניות להקמת המרינה נוסחו על ידי מנהל מקרקעי ישראל, עיריית הרצליה והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ, הנמצאת בשליטת העירייה.