ירושלים ותל אביב. תל אביב וירושלים, שתי אחיות חורגות עם אבא משותף - החזון. שתי האחיות האלה לא נפגשות בחגים או בשבתות, ממעטות בימי זיכרון ועצמאות ומקשות זו על זו באמצע שבוע. ירושלים, האחות הגדולה, התרוממה לה אל-על וסללה אליה דרכים צרות, עקלקלות ופתלתלות שגורמות לתל אביב להתנשף בעליות, ואילו תל אביב הצעירונת עובדת ממש קשה להאט את ירושלים בכניסה אליה עם פקקים תמידיים מבן-גוריון ועד ארלוזרוב. שניהם אנשים דגולים. השכם בבוקר יצאתי לרכיבה מגבעת זאב, הרכס הצפוני של הרי ירושלים לרכס הדרומי של הרי ירושלים, עד יד קני הנקודה הגבוהה ביותר 820 מטר מעל פני הים. יש איזה קטע כזה שכשהחורף מגיע, הוא מביא אתו געגועים לקיץ, וכשהקיץ מגיע, נזכרים במהרה כמה טובה הייתה הקרירות החורפית. אלא שהאמת לא נמצאת אצל אף אחד מהצדדים. סיפור הדרך התגלגלתי היום מגבעת זאב לנבי סמואל, לצומת גולדה מאיר, לפארק ארזים, לעמק מוצא, לאבן ספיר, לחניון חרבת סעדים, יד קני, חזרה דרך עין לבן, לגן החיות התנכי, למתחם הרכבת הישנה, סביב חומות ירושלים, לאורך מסילת הרכבת הקלה, עד הגבעה הצרפתית, פארק ירושלים לאורך נחל צופים, צומת גולדה מאיר, טיפוס אינטנסיביים עליות רמות עד נביא סמואל, דהירה מהירה חזרה הביתה לגבעת זאב. חזרתי מאושר, עליז, עם עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר לאחר רכיבה מהנה ומאתגרת 61.03 ק"מ, וטיפוס מצטבר של 1020 מטר גובה, ברכיבה של שישה שעות נטו. המשך שבוע טוב לכולם, נתראה שוב בשבילים. פייר מצ"ב לינק לגלריה: