נווה אטי"ב – מושב של תנועת האיחוד החקלאי. שמו של היישוב על שם ארבעה מלוחמי סיירת אגוז שנפלו בצפון הגולן – אברהם המאירי, טוביה שרקינגר, יאיר אלגרנטי ובנימין חדד. הניסין הראשון להתיישבות נעשה בשנת 1968 על ידי קבוצה של עולים מארצות הברית שביקשו להקים יישוב תיירותי בשם "רמת שלום". לאחר שכשל ניסיונם הגרעין המייסד שבתחילה חשבו לבנות את יישובם בבקעת "בית צידה" החליט להקים את יישובם באותו המקום "רמת שלום". היישוב עלה הקרקע בשנת 1972בתחילה השתייכו לתנועת ה"עובד הציוני" והיו למושב שיתופי, ולם בשנת 1977 הפך המקום למושבת של תנועת "האיחוד החקלאי".

אורי אילן – היה חבר בחולית לוחמים שכללה את סגן מאיר מוזס, סמל מאיר יעקובי, יעקב לינד וגד קסטלניץ. החוליה יצאה לדרכה בליל ירח מלא בין ה-8 ל-9 בדצמבר 1954. משימתה הייתה להחליף סוללות במתקן האזנה שמוקם סמוך לתל עזזיאת ברמת הגולן, מתקן שנועד לצותת לטלפונים במוצבים הסורים. המשימה לא הייתה זרה לחיילים, הם כבר חדרו מספר פעמים לשטח על מנת להחליף סוללות. סמוך ליעדם בעת שטיפסו במעלה ואדי שטוף אור ירח, התגלתה החוליה וכותרה מכל עבריה. לאחר קרב קצר הורה מפקד החוליה על כניעה וכל החמישה נלקחו בשבי. לאחר שהות קצרה בקונטרה, הועברו השבוים לכלא אל-מזאה הידוע לשמצה, שם נחקרו כולם בעינויים קשים במטרה לגלות את המניע לפעילותם. ארבע ימים לאחר נפילתם בשבי ולפני שנודע שהם בחיים, אולץ מטוס סורי אזרחי לנחות בלוד. במטוס היו חמישה נוסעים: אמריקאי ששוחרר מיד, ארבעה סורים. ראש הממשלה דאז משה שרת התנגד נמרצות לדרישת שר הביטחון לבון ושל אחרים להשתמש בנוסעים כבני ערובה להחזרת השבויים הישראלים. המטוס על נוסעיו שוחרר יומיים לאחר ירוטו. בישיבת הממשלה 19 דצמבר אמר שר הביטחון שהמטוס יורט בכוונה למניעת רציחתם של השבויים הישראלים. בישיבת הממשלה ולאחריה באו היחסים המתוחים באוד שהיו בין לבון לשרת. ראש הממשלה שרת חזר על התנגדותו להחזקת המטוס וגרס: "אנו איננו יכולים כמדינה להיזקק לאמצעים שיכולים להיזקק להם ארגונים לא ממלכתיים". שרת הוסיף לתקוף את לבון על החלטתו ליירט את המטוס. שרת אף תקף את ראשי הצבא שסברו כי "מדינת ישראל רשאית או אפילו מחויבת לנהוג בתחום יחסיה הבין-לאומיים לפי החוקים השוררים". תשומת הלב באותה עת הייתה לפרשת "בת גלים" ולמעצרם הממושך של צוות הספינה במצרים. בשל אותה פרשה מסובכת נדחקה לפינה פרשת השבויים בסוריה. שרת ביקש שלא להחריף את המתח גם בחזית הסורית וביקש לפעול בצנעה אצל ראש משקיפי האו"ם. במשך כל אותה תקופה התייסרו בשבי הסורי חמשת החיילים תחת עינויים כבדים. לקראת סוף דצמבר נחשפה הפרשה של מתקן הציתות ומאיר יעקובי עקב העינויים הקשים הוביל את הסורים למתקן. התכנון היה לחשוף את המתקן ולהפעיל את חומר הנפץ ולהתפוצץ יחד עם המתקן. התוכנית נכשלה, לאחר שחפר והצמיד את המתקן לחזהו המתקן לא התפוצץ עקב תקלה. המתקן פורק על ידי הסורים. בארץ התנהלה פעילות לשחרורם בעצלתיים, דעת הקהל הייתה עדין נסערת נסערה מהידיעות על העינויים הקשים שעברו חיי החוליה במצרים. עקב כך עלתה המתיחות בין ראש הממשלה שרת לשר הביטחון לבון ובין הרמטכ"ל דיין. בחשאיות מוחלטת הוקמה ועדת "אושלן-דורי" שמטרתה הייתה לקבועה מי נתן את ההוראה להפעלת הרשת היהודית במצרים. בפני הוועדה שהעיד שר הביטחון התייחס גם לפרשה הסורית. טען הרמטכ"ל דיין דאז: "ערכו של המכשיר האזנה לא היה גדול דיו בכדי לסכן למענו חמישה חיילם....נעשה לי חושך בעיניים, שולחים ילדים בלי שכל". רק בחודש ינואר התייחסה ועדת שביתת הנשק לנושא וקבעה: ישראל הפרה בצורה חמורה את הסכם שביתת הנשק, ודרשה להחזיר את השבויים הביתה. סמל אורי אילן לא היה מודע להתרחשויות, בצינוק מבודד, מעונה קשות ומותש, היה בטוח שכל חבריו לפעולה נהרגו, הוא עומד להישפט בפני בית דין צבאי סורי ולהיות נידון למוות. נאמן לחינוכו הצבאי ובעיקר לחינוכו המשימתי בקיבוצו גן שמאול, היה נכון להקריב את עצמו למה שנתפס בעיניו כאידיאל, גימוד האישיות הפרטית ונאמנות לביטחון המדינה ושמירה על סודותיה בכל תנאי. ב13 בינואר התאבד בתאו. טרם שלח יד בנפשו תלש אורי כמה דפים מתוך ספר "נקמת אבות" שהיה ברשותו. בהעדר חומרי כתיבה, חורר בדפים אותיות ומילים באמצעות קיסם עץ מאולתר. אילן יצר תשעה פתקים המעידים על בטחונו כי כל חבריו נהרגו, על בקשת הנקם, ועל בקשתו להיקבר ליד חברו גבי גלעד שנרצח בידי בידואים. המפורסם בפתקים שכתב אילן מצהיר : "לא בגדתי, התאבדתי".

נחל סער – מקורו בסמוך ל"גבעת הצעקות" ובהמשך לזרימתו הוא מנקז את בקעת יפעורי, ממשיך מצפון לברכת רם, ומשם בתפר הגיאולוגי שבין סלעי הגיר והדולומיט לבין הבזלת. הוא נחשב כגבול הגאוגרפי בין הגולן לחרמון. בערוצו שני מפלים גבוהים: "מפל רסיסים" ו"מפל סער". באופן טבעי זה נחל איתן אבל כאשר השתמשו תושבי הסביבה במימי מעיינותיו פסק מלהיות נחל איתן. בנחל אפשר לראות צמחיה מגוונת כהדופים, אלון מצוי, אלון תולע, אלה ארצישראלי, אטלנטית ועוד.

עין קנייא - כפר דרוזי ברמת הגולן שהוכרז כמועצה מקומית בשנת 1982. המילה "קנייא" פירושה "תעלת מים" - בשל תעלות המים הרבות באזור. הכפר קיים במיקום זה החל מהמאה ה-14. בכפר נמצא קבר שעואנה. על פי המסורת הדרוזית, קבורה בו בת מבני ישראל אשר הייתה מתלבשת בבגדי בן כדי שתוכל ללמוד את דרכי האלוהים מחבורה של קדושים

דפנה- ראשיתו של קיבוץ דפנה בקבוצה של 34 חברים מהם 19 מגויסים מיישובי הקיבוץ המאוחד ו-15 חברים שהגיעו למכבייה והתיישבו בגבעת מיכאל שעל יד נס ציונה. לימים הצטרפו אליהם חלוצים שהגיעו מפולין, ליטא וגרמניה. למעלה מ- 7 שנים שהתה הקבוצה בנס ציונה. אחרי ישיבה של 7 שנים בנס ציונה, החליטו המוסדות על התיישבות בעמק החולה. כחודשיים ישבה קבוצת החלוץ בתל חי ועשתה את ההכנות לקראת העלייה. בשנת 1939, עלה קיבוץ דפנה על הקרקע והקמנו את היישוב הראשון של חומה ומגדל בצפון עמק החולה. נחל הדן עובר בתוך הקיבוץ, מלווה את הציבור והאורחים ותורם לאיכות החיים והיופי של דפנה.