למה עזבתי דווקא השבוע את ירושלים ועברתי לגור בתל אביב. עם התחזקותה של תל אביב כמרכז התעסוקה של ישראל - אפילו ירושלים הגדולה כבר הפכה לפריפריה. הצגתי את עצמי בגאווה באסיפת הדיירים בשכונת המשתלה נשאלתי "למה עזבתי את ירושלים"? שאלה שתחזור על עצמה פעמים רבות במרוצת הזמן, וההתאקלמות. האמת היא עזבתי את ירושלים בעקבות הנכדים, אך כרוכב אופניים, אני מאוד אוהב את הרי ירושלים והעליות, וגם כי ירושלים היא העיר האחת והיחידה בעולם המשמשת מוקד קדושה מרכזי לשלוש הדתות המונותאיסטיות; היהדות, הנצרות והאסלאם, מעמד זה מכובד אך גם רגיש ומורכב. במהלך השנים ברכיבות, והסיורים על האופניים למדתי על מקומה של העיר בתודעתם של בני כל הדתות ועל ביטוייה המעשיים של תודעה זו, על נקודות המחלוקת בין הדתות מול ניסיונות שיתוף וגישור במציאות החיים המורכבת של ירושלים. 35 שנים בדיוק התגוררתי בעיר הבירה היפה, הקשוחה והמיוחדת הזו, והנה עכשיו, אני ארזתי את חפצי בראש מושפל אך עם הרבה תיקווה לתחילת חיים חדשים ליד הנכדים, אני מודע שלא זנחתי את האידיאולוגיה, המשיך להגיע לירושלים לרכיבות פעמיים בשבועה. סיפור הדרך יוצא מחניון תחנת הדלק מסילת ציון, ודרך יער אשתאול התחברתי לרכס המקביל לכביש 38, ודרך הישוב אשתאול דהרתי ליער הקדושים, התחלתי לטפס בטיפוס אינטנסיבי דרך נוף דרומית עד גבעת יערים - צובה. כמובן הפסקת ריענון, דהרתי חזרה לצומת הנחלים, המשכתי לעין ראפה, ודרך הכפר ראפא, שהוא כפר ערבי, ממוקם כ-10 ק"מ מערבית לירושלים, בוואדי שבין כביש 1 ואבו גוש מצפון וצובה מדרום. חציתי את כביש 1 ירושלים – תל אביב, לכפר אבו גוש לרכס הצפוני בהרי ירושלים, התחברתי ליער בגין, ודהרתי דרך נחל אילן עד שער הגיא, ומשם חזרה לחניון תחנת הדלק מסילת ציון. מאושר, ושמח, חזרתי, כאשר התגמול המלא היה עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר, לאחר רכיבה מהנה ומאתגרת, ומה כיף יותר לרכב ולשהות בחייק הטבע, להתבשם באוויר הרים צלול, עם תצפית נוף מהממות. מנת חלקי להיום 43.01 ק"מ , וטיפוס מצטבר של 845 מטר גובה, ברכיבה של ארבע שעות, שלושים ושניים דקות. שבת שלום לכול החברים, ותחילת שבוע טוב לכולם, נתראה שוב בשבילים. פיירו, מצ"ב לינק לגלריה: