חיספין – יישוב דתי שהוקם בשנת 1978. היישוב מהווה למעשה מרכז חינוכי לגוש היישובים הדתיים שברום רמת הגולן. שמו של היישוב ניתן לו על שמה של "חספיה", יישוב יהודי שהתקיים באזור בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. היישוב היהודי הקדום "חספיה" נזכר גם כאחת העיירות היהודיות בתחום סוסיתא "בכתובת רחוב" לעניין המצוות התלויות בארץ. בשנת 1973 התיישב בצומת פיק גרעין נח"ל תעשייתי, והיישוב נקרא "כפר גנ"ת" [גרעין נח"ל תעשייתי]. בהמשכו הוקם היישוב הקבע חיספין.

נוב – מושב השייך לאיגוד המושבים של תנועת הפועל מזרחי. היישוב נקרא על שם העיר "נוב" הנזכרת בתוספתא בתלמוד הירושלימי ובפסיפס "כתובת רחוב" כאחת העיירות היהודיות בתחום סוסיתא. סיפורו של המושב מתחיל בקבוצת צעירים דתיים ששאפה מאוד להקים מושב עובדים בגולן. מכיוון שיישוב הקבע היה בשלבי בנייה, התגוררה קבוצת המייסדים בתקופה הראשונה בבתים סוריים בסמוך למושב השיתופי הסמוך, רמת מגשימים. הקבוצה הייתה מבוססת בעיקרה על חברי שבט מוריה של תנועת בני עקיבא. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים גויסו הגברים לצבא והנשים והילדים פונו למקום מבטחים. מיד עם שוך הקרבות חזרו הנשים והילדים להתגורר בתנאים קשים ותחת הפגזות בהיאחזות אל-על הסמוכה. בחנוכה תשל"ד הסתיימה בניית 14 הבתים הראשונים אליהם עברו מיד המשפחות הראשונות. עד חג השבועות תשל"ד נמשכה מלחמת ההתשה בגולן אך מושב נוב המשיך להתפתח ולקלוט משפחות.

אבני איתן - הוא מושב של תנועת הפועל המזרחי. מייסדי המושב קראו שמו "אבנ"י אית"ן" ראשי תיבות שמותיהם של שבעה מחבריהם: א - אבנר גבורין - קצין נח"ל מוצנח שנהרג במלחמת יום כיפור בסיני בנ - בני חנני - קצין נח"ל מוצנח שנהרג במלחמת יום כיפור ברמת הגולן י - יהודה אריה - קצין נח"ל מוצנח שנהרג במלחמת יום כיפור ברמת הגולן א - אילנה בולה, י - יונה סובר, ת - תמר נחמה דרור - שלוש חברות גרעין אית"ן שנהרגו ממוקש בשדות רמת מגשימים בגולן ן - נגר עשירה - חברת הקבוצה שנפטרה ממחלה קשה. הגרעין המייסד עלה בשנת 1974 למחנה זמני בנוב הסמוכה. ב-1978 לאחר תום בנין ישוב הקבע עברו חברי היישוב ליישובם. בשנת 2006 קלט היישוב 16 משפחות בעיקר מהיישוב נצר חזני, לאחר תוכנית ההתנתקות.

בני יהודה - בְּנֵי יְהוּדָה הוא יישוב קהילתי בדרום רמת הגולן, ראשית ההתיישבות היהודית במקום בשנת 1887. חברי אגודה בשם "בני יהודה" מצפת רכשו מתושבי הכפר ביר א-שכום אדמות בסיועו של לורנס אוליפנט, במטרה להקים מושבה חקלאית קטנה בשם בני יהודה. המתיישבים לא הצליחו להתמודד עם התנאים הקשים במקום - תנאי מזג האוויר, הריחוק מיישובים יהודיים אחרים והתחבורה הקשה, וכן הקשיים בהסדרת חינוך הילדים - ונטשו אותו. ב-1890 נעשה ניסיון נוסף, של עשר משפחות לשוב למושבה, אך אף הן שבו לצפת תוך זמן קצר. קבוצה נוספת, אף היא בת עשר משפחות, הגיעה בשנת 1898. ארבע מהמשפחות נטשו תוך זמן קצר, וחמש משפחות נותרו במקום עד 1913. המשפחה האחרונה, משפחת ברנשטיין, נותרה לבדה במושבה. במאורעות תר"פ רצחו פורעים את אם המשפחה ואת אחד הבנים. עקב כך, עזבה גם משפחה זו את בני יהודה. בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1972 הוקם מחדש בני יהודה, הפעם כישוב המהווה מרכז אזורי המספק שירותים בסיסיים למושבים ולקיבוצים באזור.

נאות גולן - נְאוֹת גּוֹלָן הוא מושב של תנועת העובד הציוני הישוב הוקם על ידי קבוצת צעירים משכונת בית אליעזר בחדרה שגדלו והתחנכו יחד ולאחר מלחמת ששת הימים ביקשו לעלות להתיישבות בגולן ולהקים בו "מושב שיתופי". בפגישה עם אברהם הרצפלד הופנו בני החבורה אל תנועת "העובד הציוני" שעסקה בעיקר בהקמת "מושבים שיתופיים" תנועת העובד הציוני התייצבה לעזרתם של הצעירים. ובספטמבר 1968 עלו להתיישבות בצומת פיק כ"מושבוץ". בשנת 1973 התיישב היישוב במיקומו הנוכחי. במקורו היה היישוב מושב שיתופי, וכך גם תוכנן, אולם הדבר השתנה והיישוב הפך למושב.

עין גב - הוא קיבוץ על השפה המזרחית של הכנרת. שייך למועצה אזורית עמק הירדן. השם "עין-גב" מתייחס למילה "נקבה" או "נוקייב" על שם הכפר הערבי א־נוקייב. הקיבוץ נוסד ב-6 ביולי 1937 במסגרת יישובי "חומה ומגדל". המיוחד בקמת היישוב עין גב, שכל היישובים של חומה ומגדל הוקמו בלילה עין גב הוקם ביום. עין גב הוקם כצו השעה, יום לפני החלטת הפסגה של סייקס פיקו שעל פי ההסכם אזור עין גב היה אמור להיות בשטח הסורי, הוחלט במוסדות היהודים להעלות לשם את עין גב, על מנת לקבוע עובדה בשטח והגבול בהסכם יוזז – ואכן כך היה. - מייסדי עין גב היו חברי גרעין "בתלם" מתנועות החלוץ והבונים בגרמניה, שהתאחד ב-1935 עם קבוצה מבוגרי תנועת נצ"ח מצ'כוסלובקיה והארצות הבלטיות. לפני עלייתם לקרקע עברו המתיישבים הכשרה במספר מקומות שונים בארץ. הקיבוץ הוקם על אדמות חברת "קדמת כנרת" שנרכשו על ידי קק"ל במימון יהדות גרמניה. בעת העלייה על הקרקע מנו המתיישבים 30 חברים ועשר חברות. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ יישוב יהודי יחידי בחוף המזרחי של הכנרת, והכפר הערבי אלסמרא ניתק את הקיבוץ מיישובי עמק הירדן. עם הפלישה שלאחר הכרזת המדינה, הסורים הסתפקו בתחילה בהפגזות על הקיבוץ, וריכזו את מאמצם לפרוץ לגליל דרך בקעת הירדן והדגניות. רק לקראת ההפוגה הראשונה הם פנו לתקוף את עין גב. ההתקפה התחילה בבוקר ה-10 ביוני 1948. התקפת הסורים נבלמה. ב-11 ביוני 1948 הותקפה עין גב בשנית, הפעם על ידי כוח של צבא ההצלה. גם התקפה זו נבלמה. ב-12 ביוני 1948 נערכה על המשק התקפה שלישית על ידי כוחות מקומיים מכפרי הסביבה, וזו נהדפה אף היא. בליל ה-18 ביולי 1948 יצאה מחלקה של חברי עין גב ואנשי עמק הירדן וכבשה את סוסיתא. בעקבות יישום הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לסוריה ב-1949 ("הסכמי רודוס") נקלע הקיבוץ לתוך מובלעת בין שני אזורים שהריבונות עליהם לא הייתה ברורה, ובשל כך הוכרז כל האזור כ"שטח מפורז". במהלך 18 השנים הבאות - עד יוני 1967 - פעלה ישראל למימוש ריבונותה במי הכנרת ובכל השטח עד הגבול הבינלאומי ואילו סוריה ניסתה לחלוש על השטחים הסמוכים לגבול באמצעות ירי והפגזות. חברי עין גב, חקלאיה ודייגיה סבלו קשה מההתקפות האלה שלא נסתיימו אלא לאחר כיבוש רמת הגולן בידי צה"ל במלחמת ששת הימים. בראשית שנות ה-50 נוצר בקיבוץ פילוג פוליטי בין אנשי אחדות העבודה ובין אנשי מפא"י ובסיומו בינואר 1954, לאחר שנתיים של ויכוחים עזבו תומכי הקיבוץ המאוחד את עין גב ועברו לגינוסר. אירוע זה פגע קשה בתשתית החברתית והכלכלית של הקיבוץ. מאז כיבוש הגולן ופיתוחו, עין גב חדלה מלהיות יישוב מאוים ומסוגר ונפתחה תקופה חדשה של פריחה כלכלית וחברתית בקיבוץ.