לאחר האדרות ממושכת של רוכבי הקבוצה, התכנסנו הפעם כולנו יחד בלטרון בחג ראש השנה, עם אור ראשון של ימי שעון הקיץ האחרונים התכנסנו בכניסה לחניון לטרון ויצאנו לדווש בשבילים הרחבים, כאשר מנזר לטרון נראה באופק כמו פיסה קטנה של אירופה, ששרידי המוצב הירדני הסמוך מזכירים את הקרבות הקשים שהתנהלו כאן בתש"ח, ואת המציאות העגומה המחברת יהודים וערבים על חלקת הארץ הקטנה הזו. סיפור הדרך יצאנו מלטרון, ביקרנו ביד לשריון, חלפנו בסביבת המנזר, טיפסנו עד מצפה אראל, המשכנו עד המרפסת דרך יער המגנים, החזרה הייתה דרך שביל בורמה עד מסילת ציון, שם חתכנו דרך השדות עד החניון בלטרון. חזרנו מאושרים יחד, מרכיבה מאתגרת, נופים עד אין סוף באחד האזורים ההיסטוריים של מדינת ישראל, רכס לטרון הנמצא בעמק איילון והוא שולט על הדרך העולה לירושלים הנמצאת כ- 15 ק"מ מזרחית ללטרון, הרכס ידוע כיעד אסטרטגי חשוב שבו נערכו קרבות קשים מתקופת התנ"ך ועד מלחמת ששת הימים. לסיום מנת חלקנו 28:33 ק"מ, וטיפוס מצטבר של 325 מטר גובה, ברכיבה של (2:59)שעתיים חמישים ותשע דקות. תודה על החברותא ועל עוד רכיבה מהנה כולנו ביחד, ועם כל הציניות והסיפורים על האופניים, מבחינתי לדווש היא הינה חוויה של תענוג , והנאה בחיק הטבע, וספוק עם אנשים שאני גאה לבלות ולרכב אתם, שמשקיעים ונותנים בלב שלם ממיטב זמנם, ומרצונם כדי שנהנה ולשהות יחד בחיק הטבע. לאלו מבניכם שאינם מבינים מדוע אני רוכב, או כותב בצורה שאני עושה זאת , בשבילי לדווש ולטייל על אופניים נועדו להוכיח שמעולם לא היו סתם דווש ומאמץ פראי וסתמי, ולהוכיח מה יכולת פיזית? נפח, רוחב, ואורך - לרמה של ארמסטרונג איש מאתנו לא יגיע, ואין בה שום צורך או "כבוד או "הישג" חג שמח לכול הרוכבים, והחברים, נתראה בשבילים תודה לכם - פיירו מצ"ב לינק לגלריה: