יום כיפור נחשב לקדוש שבחגי ישראל, אבל בקרב הציבור החילוני הוא מוכר גם כ"חג האופניים". כרוכב אופניים המתמיד ברכיבות אינני נוהג לרכב בכיפור, מאז ומתמיד לא זכור לי שרכבתי ביום כיפור – כחילוני, חיפשתי כל השנים דרך להתמודד עם העניין הזה, יום כיפור לי הוא יום מנוחה, להתבודד ולערוך חשבון נפש עם עצמי. יום כיפור הוא תופעה דתית וחברתית שאין דומה לה בכל העולם; אין אף מקום אחר ברחבי הגלובוס בו עוצרת מדינה שלמה את החיים למשך 24 שעות – חוץ מאשר בישראל מטבע הדברים, ביום הכיפורים הופכים הכבישים הריקים לשעתם הגדולה של רוכבי האופניים מכל הגילאים, אשר נהנים מהאפשרות לרכוב ללא הפרעה או סיכון בכבישים. התופעה של רוכבי האופניים מתגברת משנה לשנה, כאשר עשרות אלפי זוגות אופניים נמכרים מדי שנה בשבועות שלפני החג. האומנם כבישים ריקים הם ערובה לרכיבה בטוחה? לא בהכרח. למרבה הצער, בכל שנה אנו עדים לעשרות רוכבי אופניים שנפצעים ומוצאים את עצמם בחדרי המיון ובמחלקות האורתופדיה של בתי החולים. סיפור הדרך משכונת המשתלה, סביב שדות הוד השרון, גשר המכביה, לאורך פארק הירקון, נמל תל אביב, חוף הטיילת הדרומית לנמל יפו, חוף הטיילת תל ברוך, וחזרה הביתה. חזרתי לאחר רכיבה נפח מאתגרת , בתום רכיבת של (2:05) שעתיים, וחמישה דקות, עם עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר של 40:16 ק"מ, וטיפוס מצטבר של 175 מטר גובה. שבת שלום לכולם, נתראה בשבילים. פיירו מצ"ב לינק לגלריה: