אני אוהב לדווש למרחקים, זה מסדר לי את הזמן, ואת היום העירוני. כבר מפלס אורו מהחלון. מהמילים שלא אמרתי, עוד תקועות לי בגרון, שעון דופק על קיר, וזה מזכיר לי שהגיע הזמן להתעורר. על הכתף של תל אביב, אני אניח את הראש, הבוקר הוא ערפלי והגשם החל לטפטף, נושם בצמרות הברוש, ואם יבוא העצב שישטוף. כמו גבר אשב , על הברכיים של החוף, מילים בבטן הן אגרוף, גם זה פוגע וחולף. נשאר לי עוד חלום שלא הצליחו לכופף, וכל רעש בחלון שלי הוא שיר מתוך השפתיים של העיר. סיפור הדרך זה היה כתוב באותיות הקטנות של התחזית, השכם בבוקר יצאתי לדווש בתל אביב , על הבוקר התחיל גשם, אך לא נרתעתי, ויצאתי לדווש בין הטיפות. לאורך כמעט כל הרכיבה דיוושתי כאשר מזג האוויר קררי, נעים ומעונן, השמש מדי פעם נסטה לזרוח מבין העננים. הדבר הטוב שקרה שזה הביא למעט הורדה בעומס החום”. לקראת סיום הרכיבה בין אזור רמת גן לשכונת המשתלה, התחיל שוב לטפטף עוד פעם גשם, אך המשכתי לדווש חזרה הבית. חזרתי מאושר ושמח, עם עוד כמה קילומטרים: 63:11 ק"מ – זמן רכיבה: (4:20) ארבע שעות, ועשרים דקות - גובה מצטבר: 160 מטר. מאחל לכולם סוף שבוע נעים, מהנה בחיק הטבע, למרות הגשם - נתראה בשבילים. פיירו מצ"ב לינק לגלריה: