מאז שעברתי לגור בתל אביב, מטרים ספורים מקו התפר אזור רמת השרון, תחושות הפחד מלווים אותי כול פעם מחדש ולמה?

אם בשבתות יצא לכם לנהוג בכבישי ישראל באזורים שציינתי, סביר להניח שנתקלתם בקבוצות רוכבים רבות וגם ברוכבים בודדים, המראה מרהיב. רוכבים בכביש הנם קבוצות מגניבים חבר'ה מדהימים בכושר שפשוט רוצים לרכוב לשם הספורט ולשם ההנאה, אבל הנאה וקוץ בה, ו זה מסוכן! פתאום קלטתי את גודל הסכנה, ודווקא השקט של שבת בבוקר בכבישים הריקים יחסית חידד את מסר הסכנה. כי הנהגים מרשים לעצמם לרכוב מהר יותר, פרוע יותר, ביתר חוסר-שליטה. וזה, כאמור, מסוכן.

אז נכון ששר התחבורה הוציא החודש תקנות חדשות על רכיבת אופניים בקבוצה המונה עשרה רוכבים לפחות בדרך שאינה עירונית, ללא רכב ליווי המפעיל אורות מהבהבים, אבל עדיין מדובר בסכנה. כי נהג צעיר שנוהג מוקדם בבוקר, חוזר מבילוי שישי רווי אלכוהול או סובל מעייפות מצטברת או מה שלא יהיה, בקלות יכול להיכנס בקבוצת רוכבים, וכבר היו מקרים בעבר.

ובכלל, הכבישים בישראל מסוכנים. ברכיבות המהירות כל תלולית, כל אבן וכל סדק בכביש מעיפים את רוכבי האופניים ועלולים לגרום פגיעות קשות. יאמר מי שיאמר שאני מגזים, שאני קיצוני מידי, כי דברים רבים עלולים להרוג אותנו וגם בחציית כביש יש סכנה. ובכל זאת, רכיבה על אופני כביש בכבישים מהירים מסוכנת יותר מחציית כביש, ואפשר להימנע ממנה ולהמשיך להתאמן ולדווש בשטח בלבד. אז עשו לעצמכם טובה ושקלו שוב את עניין הרכיבה בטרם אתם יוצאים בשבת בבוקר ומותירים את יקיריכם ישנים בבית. ולמי שכבר יצא, אנא היזהרו…

בכל שבת לפני שאני יוצא לרכיבה, חושב לפעמים שאולי אני אהיה הבאה בתור - כן, בכל פעם מחדש, מודה לאלוהי שחזרתי בשלום הביתה, ובכל זאת אני יוצאת לרכיבה,
מעין מזוכיזם שכזה. התגרות בגורל, כי 'לי זה בטח לא יקרה' וחוץ מזה שרכיבת כביש זה כיף, ספורט מדהים וממכר, ובכל שבת בסיום הרכיבה אני מתענג על האנדורפינים ובעיקר מברך על שחזרתי בשלום הביתה, מעין ברכת הגומל קטנה ושברירית.
אבל לאחרונה נפל דבר והתחושות שלי השתנו, אני לא בטוח שאני רוצה לצאת שוב לרכוב בכבישים, הבנתי שהכיף לא שווה את הסיכון. אך ברגע שאני עולה לאופניים המחשבות משתנים, חושב אחרת, מתפתה בכול פעם מחדש, אך משתדל להתרחק מהכביש במידת האפשרות.