נקודות לציון
מבואות יריחו – יישוב בדרום בקעת הירדן צפונית ליריחו. היישוב שייך למועצה אזורית ערבות הירדן. חז"ל קראו ליריחו: "מנעולה של ארץ ישראל", שמי שמחזיק בה מחזיק בארץ כולה .לאור המימרא הזו הוקם היישוב "מבואות יריחו". היישוב נוסד בשנת 1999 כתחנת מחקר ופיתוח לניסויים חקלאיים. במהרה נהפך ליישוב קהילתי בעל גוון חקלאי. ביישוב ישנה אולפנה.
כוכב השחר – יישוב קהילתי דתי במזרח הרי בנימין, בתחום המועצה האזורית מטה בנימין. -25 במרץ 1975, הוקמה היאחזות הנח"ל. בינואר 1979 סוכם עם תנועת חצ"ב שהיא תגבש שני גרעינים שיאזרחו את רימונים וכוכב השחר[2], אולם הדבר לא יצא אל הפועל. ב-24 באוגוסט 1980, אזרח הבסיס על ידי גרעין של כעשרה זוגות צעירים של גוש אמונים. התושבים התגוררו באשקוביות. לקראת סוף 1981 החל להגיע למקום אוטובוס קו 949 מירושלים לבית שאן. לאחר כשמונה שנים הסתיימה בניית מבני הקבע הראשונים. היישוב נקרא על שם ההר הסמוך לו, "קובת א-נג'מה", שממנו ניתן לראות את בקעת הירדן וים המלח. היישוב שוכן ליד שמורת הטבע "קובת א-נג'מה", בה תצפית על ירושלים, ים המלח ובקעת הירדן.
קובת אנ'מה - [כיפת הכוכבים] הר המתנשא מעל היישוב כוכב השחר, לדרומו, נמצאת במערב שמורת נחל ייט"ב. פסגת ההר היא בגובה 724 מטר מעל פני הים. ההר מהווה נקודת תצפית גבוהה המשקיפה על אזור נרחב ביותר מרכס הר הזיתים-הר הצופים בירושלים בדרום עד לחרמון בצפון. יש סברה שהפסגה שימשה כחולייה מקשרת בין הר המשחה לסרטבה בהדלקת משואות ראש חודש בימי בית שני. שהרי אין קשר עין ישיר בין הר הר המשחה לסרטבא. הסברא מתבססת על מאמר הגמרא (ראש השנה כג:) "ביני וביני הוו קיימי" - בין ההרים היו עוד מקומות שהדליקו משואות. כ-200 מטר דרום מזרחית לשיא הגובה, על השלוחה, יש מצפור היקפי על שם רחבעם זאבי. כ-200 מטר צפון מערבית לשיא גובה יש שרידים של קבר שיח' של שייח'ת א-נג'מה וכ-400 מטר צפון מערבית אליו ישנה חורבה עותמאנית. באתר ישנם מערות, בורות מים ופינה למנוחה.
נערן - עיר קדומה בנחלת בני אפרים על גבולה הדרום מזרחי עם בנימין: "וירד מינוחה עטרות ונערתה, ופגע ביריחו ויצא הירדן" (יהושע טז, ז). מנוסח הכתוב מסתבר, כי נערת עמדה בקצה קו הגבול המזרחי היורד מינוחה בצפון, ובהמשך הגבול הדרומי הנמשך מגזר בקו בית חורון – עטרות לנערת בדרכו ליריחו לירדן. בדברי הימים א (ז, כח), במנין אחוזתם ומושבותם של בני אפרים, היא מכונה נערן, ובפי חז"ל – נעורן: "ואמר ר' פדת (על הכינוי 'נערה קטנה' שבמלכים ב ה, ב): קטנה דמן נעורן" (סוטה מו:). בתנ"ך בספר מלכים ב פרק ב': "....וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית-אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ:..." אם נשים לב נראה כי יש משהו אבסורד בפסוק הזה. הכוונה לצמד המילים "וּנְעָרִים קְטַנִּים" – נערים = אחרי גיל 13 קטנים מתחת לקיט 13 אם כן הכיצד הם דרים ביחד. רש"י מפרש את העניין שאכן יצעו שני ילדים קטנים והכוונה ל"נערים" שהם מהעיר נערן [ דברי ר' פדת מובאים גם בחולין (ה.), ושם בתוספות: "דמן נעורן - שם מקום, דכתיב (בדברי הימים א ז): למזרח נערן ולמערב גזר".. נערן נזכרת כעיר יהודית גם בימי בית שני ולאחריהם. כך, למשל, כותב פלביוס בקדמוניות (יז, יג, א), כי ארכילאוס בן הורדוס הגדול משך בצינורות את מחצית המים מהישוב היהודי בנערת להשקות בהם את יער התמרים שלו ביריחו הקרובה. הרב קליין מביא בספרו מעשה בנזיר נוצרי מהמנזר אשר על הר סיני שבא בשנת 514 אל קהלת היהודים בנערן להתגייר שם (תולדות הישוב היהודי בא"י, ע' 26). גם אבסביוס באונומסטיקון כותב: "נערתה במטה אפרים. והיום יש נערת (Naorath), כפר יהודים בחמשה מילים מיריחו". בעקבותיו יוצאים גם החוקרים החדשים המזהים את נערת – נערן עם תל ג'יסר אשר ליד עין דוך כשלשה וחצי ק"מ צפון מערב ליריחו. יחסי השכנות בין יהודי נערן לבין הנכרים (שהתיישבו ביריחו לאחר שנבנתה מחדש בידי אדריאנוס) והנזירים של דוך וסביבותיה היו רעים מאוד. הד קולם עולה אלינו מהמדרש באיכה רבה (א, יז): "צוה ד' ליעקב סביב צריו... כגון "סוסיתא לטבריה, יריחו לנוערן...". הגורם למריבות אלה הייתה שאלת המים, אשר להם נזקקו תושבי הסביבה, ויהודי נערן יכלו תמיד להפסיק את זרימת המים מהמעיינות שבתחומם אל יריחו והמנזרים. ברור כי השכנים האלה הצרו ליהודים, שהתרכזו מסביב לבית הכנסת.
בית הכנסת של נערן - שרידי בית כנסת נאה נתגלו בנערן ב-1918 בהפצצת התל בימי מלחמת העולם הראשונה. בית הכנסת מתוארך למאות 5-6. בחפירות שנעשו בו ב-1921 נחשפה רצפת מוזאיקה מעוטרת בציורים ובסמלים עבריים. עקבות החשיפה נלקחו חלקים מהפסיפס, הכוללים כתובות הקדשה בארמית וציור של ארון הקודש ומנורות קנים, למוזיאון בבית הספר למקרא של הדומיניקנים בירושלים. שתיים מהכתובות מוצגות היום במוזיאון רוקפלר. כמו כן, נתגלו כתובות ארמיות-עבריות מרובות, המזכירות לטובה את שמות התורמים לשיפור בית הכנסת, והמעידות אף הן על קיום ישוב יהודי במקום ועל חיי קהלה תקינים. בית הכנסת גדול יותר מ-100 מטר ומכוסה בפסיפס. הסגנון הוא הלניסטי, כאשר במרכזו גלגל המזלות עם אל השמש בכרכרתו, ארבע עונות השנה בדמויות נשים מתאימות לעונה בארבע הפינות והגלגל עם שנים עשר המזלות סביב. דמויות האנוש הוסרו על ידי היהודים, כנראה במאה הששית, כמו שקרה בעוד מקומות. מעל גלגל המזלות יש ארון הברית ובצדיו שתי מנורות עם אריות ודניאל בגור. בית הכנסת פונה לכיוון דרום ולא לירושלים, כנראה מתאים לכיוון הרחובות של הישוב. בצד המזרחי של הכביש הראשי אפשר להבחין במדרגות וקירות של ישוב עתיק שטרם נחפר. כאמור ברכזו של בית הכנסת נתגלה פסיפס באתר ישנו פסיפס גדול (מעט גדול יותר מהנמצא בבית הכנסת שלום על ישראל) הכולל גלגל המזלות ועוד וגם אבן שהיה כנראה בסיס לתיבה. צבי אילן תיאר בספרו את הפסיפס:" הפסיפס באולם התווך היה מורכב מארבע משטחים: 1 - לפני הכניסה היו קבועות שתי צביות לפני שיחים. השטח הבא כלל צורות גאומטריות שונות וכן חיות, ציפורים ודגמים מעולם הצומח - בין השאר נכללו בו: ארנבת, שועל העומד בין השיחים ופסיון עומד על ענף עץ, סרטן, אריה, טווס, ברווז, תרנגול, אשכולות ענבים, ענפי תמר וסל פירות - הכל בעיצוב נאה ובגוונים רבים. 2 2 - "גלגל מזלות" ובמרכזו דמות אישה הנוהגת במרכבת השמים הרתומה לארבע סוסים. תמונה המייצגת את דמות השמש. מסביב חודשי השנה עם כיתוב בעברית. בפינות רשומות תקופות השנה: תשרי, טבת (בכתיב מלא: טיבית) ניסן ותמוז. 3 - לידה כתובת ארמית שתרגומה: "זכורה לטוב, חליפה ברת רבי ספרה, שנדבה לזה המקום הקדוש, אמן. המסגרת העליונה היא החשובה ביורת - בקצה הרצפה מופיעות שתי מנורות שבעת הקנים, ששני מנורות זכוכית תלויות מעבר כל אחת מהן וכתובות ארמיות המזכירות את שמות המנדבים קבועות מעליהן. בתווך, בין המנורות, מצוי ציור ארון קודש. 4 - מתחת למנורות ולארון מצויים שני אריות, וביניהם דמות אדם מתפלל שלידו כתובת: "דניאל שלום" - כנראה ניסיון לספר את הסיפור המקראי של דניאל הנביא על תפילתו לאחר שהושלח לגוב האריות. גם כאן מצויות כתובות המזכירות את הנדבנים. צבי אילן כתב שבמוזיאון הדומיניקני הוא ראה את הפסיפס העיקרי שהוא שיחזור מנורת שבעת הקנים\ המנורה - אולי נר התמיד התלויה מימינה שנותרה בשלמותה וכתובת הקדשה מעליה וכן שתי כתובת הקדשה.