דרך דיפנבייקר או דיפנבקר, כפי שמופיע על מספר שלטים בשטח, היא דרך עפר בין שער הגיא לנווה אילן, על הרכס המקביל לתוואי כביש ירושלים-תל אביב, בשטח פארק רבין.
הדרך נפרצה על ידי הקרן הקיימת לישראל בסוף שנת1975 בסיוע משלחת ציונית מקנדה ונקראה של שמו של ראש ממשלת קנדה לשעבר, ג'ון דיפנבייקר, ידיד ישראל, אשר נחלץ באותה שנה לעזרת מדינת ישראל כאשר תבע, יזם ודחף חקיקה בפרלמנט הקנדי שתתנגד באופן מפורש להחלטת האומות המאוחדות שהשוותה את הציונות לגזענות, ההחלטה עברה פה אחד וקנדה התנגדה להחלטה במליאת האו"ם.
הדרך עוברת על "רכס המשלטים" ומקשרת בין משלטי מלחמת השחרור שהגנו על קטע הכביש בתש"ח. בחלקה היא עוברת על תוואי דרך רומית ומלווה את ערוץ נחל אילן - בצד הדרך רוכזו מספר אבני מיל מן הדרך הרומית שעלתה מאמאוס לירושלים.
בציידי הדרך פזורים שלטי הסבר אודות משלטי הדרך, תנועת השיירות לירושלים ושלדי משוריינים מתקופת מלחמת השחרור. כמו כן ניתן לערוך ממנה תצפית מערבה, לכיוון השפלה, צפונה לכיוון נטף והרי בנימין, מזרחה, אל הקסטל ושמורת המסרק ודרומה אל שואבה, שער הגיא ורכס שיירות.
סמוך לנווה אילן, במקום התחברות הדרך אל כביש ירושלים-תל אביב מצויה אנדרטת פורצי הדרך לירושלים, מעל בסיס בטון המעוטר בכתובת "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט" מזדקרים שישה מוטות כסופים המעוצבים בדמות אצבעות המצביעות לכיוון ירושלים ומסמלים את הפריצה אל העיר במלחמת העצמאות - עוד לצד הדרך גן יפני לזכר האב אוצוקו, מייסד אגודת בית שלום היפנית ויער נטוע על שם זבולון המר.

אבו גוש
אַבּוּ גוֹשׁ היא מועצה מקומית במחוז ירושלים בישראל, השוכנת בהרי יהודה, מערבית ליישוב מבשרת ציון, לאורך צדו הצפוני של כביש 1 וברום ממוצע של 800 מ' מעל פני הים. בשנת 1992 הוכרז היישוב כמועצה מקומית, אבו גוש ידועה בזכות החומוסיות שבה, המסגד החדש שהוקם בה שהוא מהגדולים בישראל, ופסטיבל אבו גוש - פסטיבל מוזיקה ווקאלית שנערך פעמיים בשנה במנזרים העתיקים במקום. ביישוב מסעדות רבות והוא מהווה מוקד משיכה לתיירים.
הר אדר
הר אדר הינו יישוב קהילתי הממוקם בצפון הרי יהודה ומנוהל בידי המועצה המקומית הר אדר. הר אדר נישא לגובה של 888 מטר מעל פני הים. ניתן להשקיף ממנו על מישור החוף, בין עזה לחדרה, במערב ועל ירושלים וסביבותיה במזרח.
הר אדר נבחר לשם היישוב לאחר דיונים והתכתבויות רבות עם ועדת השמות הממשלתית.
ועדת השמות קבעה בתחילה כי היישוב יקרא "כפירה", על שם תל ארכיאולוגי הנמצא כמחצית ק"מ ממערב ליישוב הנקרא "ח'ירבת אל – כפירה", זו מזוהה על ידי החוקרים כמקום העיר "כפירה" אחת מארבעת ערי הגבעונים. המתיישבים התנגדו לכך והציעו חלופות כגון: "הראל" ו"כפיר".
לאחר דיונים נוספים פנו המתיישבים לוועדת השמות וביקשו סופית כי יקרא ליישובם מעתה ואילך "הר- אדר" וכך כתב עודד מגידו מנהל העמותה דאז במכתבו לאישור השם: "זהו שם עברי המשמר את הצליל הפונטי של שמו הנוכחי של המקום "(הרדאר)".
ועדת השמות הממשלתית החליטה לאשר הבקשה, לקבוע את השם "הר אדר" ולבטל את שם היישוב "כפירה".
היסטוריה
בתחומי הר אדר נחשף מכלול ארכיאולוגי מהתקופה הפרסית (מיוחס למאות ה- 5 עד ה- 1 לפנה"ס) ובו מבנה ביצורי ככל הנראה מצודה שניצבה לאורך גבולה הצפוני של יהודה.
גבעת הרדאר נכבשה במהלך מלחמת העולם הראשונה (1917), על ידי הגנרל הבריטי אלנבי, בדרכו לכיבוש ירושלים. במלחמת העולם השניה הוקמה בגבעה, ע"י חיל האוויר הבריטי, תחנת רדאר לשם איתור מטוסי אויב גרמניים ואיטלקיים, ומכאן השם "גבעת הרדאר".
ערב פרוץ מלחמת העצמאות חנה כאן הצבא הבריטי במוצב אשר שלט על אזור קריית ענבים, מעלה החמישה וכביש ירושלים.
ב – 10.5.1948 פינו הבריטים את המוצב ומסרוהו לידי הלגיון הערבי (הצבא הירדני).
ב- 13.5.1948 יומיים לפני שפינו האנגלים את ארץ ישראל, נכבש המוצב ע"י פלוגה מהגדוד ה- 4 של הפלמ"ח מחטיבת "הראל" שנקראה גם חטיבה 10. שישה ימים לאחר מכן, ב- 19.5.48, כבשו יחידות הלגיון הערבי את המוצב מידי הכח האזורי (מפקד החטיבה דאז היה הרמטכ"ל וראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל. מפקד הגדוד היה אורי בן-ארי). שתי התקפות נוספות של חטיבת הראל בסוף מאי ותחילת יוני 1948, נכשלו וגבעת הרדאר נשארה בידי צבא ירדן עד מלחמת ששת הימים.
ב- 5.6.1967 נכבשה הגבעה ע"י חטיבת השריון "הראל" של צה"ל, גם הפעם בפיקודו של אורי בן-ארי שהיה מפקד הגדוד ה- 4 במלחמת העצמאות.
כיום מהווה הגבעה את מרכזו של הישוב הר אדר. בראשה ממוקמת אנדרטת הראל לזכר חללי חטיבת הראל בכל מלחמות ישראל. האתר כולל אנדרטה לזכר הנופלים בקרבות שהתרחשו במקום וכן תצוגת טנקים ומשוריינים. בין היתר מונצחים במקום שמותיהם של מפקד החטיבה במלחמת השחרור יצחק רבין (לימים הרמטכ"ל וראש הממשלה) ומפקד החטיבה במלחמת ששת הימים אורי בן - ארי.
כחלק מהאנדרטה ניצב מגדת תצפית גבוה, אותו תכננו יחדיו האדריכלים אריה שרון ובנו אלדד שרון והיא מעוצבת כשתי צלחות רדאר המונחות זו על גבי זו וניצבות על שתי רגלי בטון.
מראש האנדרטה ניתן לצפות בנוף פנורמי של הרי ירושלים במזרח ושפלת החוף במערב, מחדרה בצפון ועד עזה בדרום.
בימים מסוימים ניתן אף לראות את פסגת החרמון. האתר מתוחזק על ידי המועצה המקומית הר אדר והוא מתוייר על ידי בתי ספר רבים מרחבי הארץ שעוצרים במקום במסגרת טיול בעקבות לוחמים.
באתר האנדרטה מקיימים טקסים שונים וגם המועצה מקיימת באתר טקסי זיכרון יחד עם אירועי חג כגון ט"ו בשבט.

נחל אילן
מתחיל בשער הגיא, האתר המיועד להנציח את מורשת גנדי. מהי מורשת גנדי אתם שואלים? כנסו לאתר משרד ראש הממשלה. לדף-הבית של המועצה הציבורית להנצחת זכרו של גנדי. ובמדינה שלנו מיישמים הרי חוקים. במיוחד חוקי הנצחה. שפע של פעילויות חינוכיות הם מציעים שם באתר. פעילויות המדגישות את "מורשתו של גנדי". האתר מציע מיני עיסוקים ופעילויות לחיילים ולנוער. ואז… גולת הכותרת, איך לא, חמישה מערכי שיעור בנושא גנדי: "גנדי אלוף נעוריה של המולדת", "גנדי הדסקית של המדינה", ועוד כמה גנדי, גנדי, גנדי. הימין יקבור את זהותו האמתית של גנדי לחמישים שנים של שקר. רק אז יוכל לקום שוב איזה כתב אמיץ שיפוצץ את המורסה. דור שלם שוב יאבד את התמימות. כמו זו שאבדה לדור שלנו כבר מזמן.
זה נהדר להתחיל ריצה בשער הגיא. לברוח מ"אי-השפיות" אל אי של שפיות:- נחל אילן. טיפוס ממושך ומרומם את הרוח. מרומם כל-כך גבוה שאחר-כך, בדרך חזרה, על דרך להנצחת שמו של ציוני אחר, על דרך דיפנבייקר, ניתן להשקיף מעמדה של כוח, מלמעלה, על שער הגיא. לרוץ מעל כביש מספר אחת. מעל נחיל של מכוניות כלואות בפקק. לעוף שם מעליו ולצפות בהם ובכל השפלה, ממבט של ציפור.
מסלול של כ-15 ק"מ של שביל נוח ולא טכני במיוחד, הכולל בראשיתו 7 קילומטרים של טיפוס בתוך אפיק נחל אילן בהפרש גבהים של כ-350 מטרים, מתוך סה"כ כ-400 מטר טיפוס. מקנחים באימון ירידה תלולה יחסית. יציאה וסיום בתחנת הדלק פז בשער הגיא. ניתן לאלתר ולשנות את המסלול עם שפע מסלולים שנמצאים בין ציר העלייה בנחל אילן לבין ציר הירידה בדרך הדיפנבייקר.