שלישי בבוקר עם אור שחר ראשון התעוררתי לכוס קפה משובח, מתארגן, ועם זריחת השמש יוצא לדווש לכיוון יפו העתיקה. חולף דרך שדות תל ברוך צפון, אל גדות נחל הירקון הירוק, שמש צהובה בשמיים, שום דבר לא זז, שקט וקריר, שני ילדים יושבים בתוך שורשי אקליפטוס ענק, ששותה לרוויה את המים הכחולים על גדות נחל הירקון, ירוק כהה במים, שני ילדים וסירה, והזמן זוחל לאט , זוג אוהבים בסירת משוט חוצים בהנאה את המים הכחולים. מגיע לנמל תל אביב, עִירִי עֲמוּסָה וְתוֹסֶסֶת, וְיָם מְלַטְפָה בְּגַלָיו, תָּמִיד סַקְרָנִית, מְחֲפֶּשֶׂת, אֶת הוֹלֶם הַזְּמַן שֶׁל עַכְשָׁיו. אוֹמְרִים הִיא הַלֵּב, שְׁרִיר וְעֶצֶב, אוֹמְרִים הִיא פְּרוּעָה בְּטֵרוּף, וְיֵשׁ בָּה חִיוּת, יֵשׁ בָּה קֶצֶב, וְיֵשׁ בָּה כְּנָפַיִם לָעוּף, תֵּל-אָבִיב שׁוֹבֵבָה וּרְצִינִית, תֵּל-אָבִיב – סְעָרָה חוּשָׁנִית , תֵּל-אָבִיב –כְּרָך נִמְרָץ וּמַגְנִיב, היוּ בה פַּרְדֵסִים, אֵי-פַּעַם וְגוּטְמַן צִיֵּר בָּך גְּמַלִים, הַיוֹם הִשְׁתַּנָּה בָּךְ הַטַּעַם, עִיִרי עֲטוּרַת מִגְדָּלִים, בְּאִבְּן גְבִירוֹל וּבְרוֹטְשִׁילְד, נוֹשְׁקִים מִסְעָדוֹת, פַּאב לְבָּר, רוֹקֵד בַּנָּמָל עִם הָרוּחַ - גַּל בִּירָה קוֹצֵף וְנִיגָר. שוּק הַכַּרְמֶל וּבִבְצַלְאֵל, קוֹלוֹת הָרוֹכְלִים מִתְחָרִים, בפארְק יְלָדִים בְּמִצְהֶלֶת ,טָסִים בְּרַכֶּבֶת הָרִים, וגַּם, בְּשֵׁינְקִין נִיחוֹחַ שֶׁל קְטוֹרֶת, א ַתְּ שֶׁפַע שֶׁל אוֹפִי אַחֵר. נָכוֹן, יֵשׁ גַּם פִּיחַ וְעוֹמֶס, צָפוּף וְקָשֶׁה בָּך לַחֲנוֹת, עִירִי תֵּל-אָבִיב, וּבְכָל זאת עִירִי, עִיר שֶׁל שֶׁמֶש שׁוֹבֵבָה וּרְצִינִית, לִי טוֹב בָּך, לִי טוֹב בָּך לִחְיוֹת. עִירִי תֵּל – אָבִיב - סְעָרָה חוּשָנִית, לא, לא אחליפה בְּאַחֶרֶת, עִירִי תֵּל-אָבִיב - עִם כָּל התְּלוּנוֹת, הַקִּיטוּר- כְּרָךְ נמרץ וּמַגְנִיב, בַּת מֵאָה - עוֹדֵך נֶהְדֶּרֶת, לִיבֵּנוּ תַּרְחִיב, כָּל קֶמֶט שֶׁבָּך הוּא סִיפּוּר. לאורך טיילת החוף ממשיך לנמל יפו העתיק, מעל המסגדים עולה ירח, מעל ביתך עולים אורות ניאון, ושוב שיחי יסמין נותנים פה ריח, ושוב אני כאן, מול השעון. יש משהו מוזר ולא ידוע, יש משהו נפלא בעיר הזאת... השחפים על המזח כבר עפו, והים השתתק ונדם. זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו שחודרת - כמו יין - לדם... כאן מלח ועשן