מוקדם בבוקר, לפני שקפצתי מהמיטה, התבוננתי מהחלון החוצה, לשמיים. אני אוהב להתבונן בשמיים של היום החדש שמתחיל... עם כוס קפה ביד. שמיים בעיניי, הוא חלון ללא אדן, ללא מסגרת, ללא שמשות, פתח ומאום מלבד זאת, אך פתוח לרווחה. שמים יכולים להיות תפילה או שבת, שיעור יומי או טיול בחיק הטבע, זמן של התבודדות או סתם לעצור, לנשום עמוק ולהביט אל הרקיע. האדם חייב לתת לעצמו מתנה יקרת ערך, נקודות עצירה ומרווחי נשימה שיאפשרו לו להתבונן, להעמיק, לבחון ולהפנים. עליו לזכור שלא תמיד מי שרץ מהר יותר, מגיע קודם אל היעד, כי האתגר הגדול אינו רק לחיות את החיים אלא לזכות לטעם. בעוד חמישים שנה אני, ואתה כבר לא נהיה כבר בעולם, ובכל זאת יהיה כאן שוק אחר עם סחורות אחרות ואנשים אחרים אשר גם הם ירגישו כה טרודים ועסוקים עד כי ידמה להם שאין הם יכולים לעצור אפילו לרגע. אם כן, אמור לי, להיכן אתם ממהרים? האנכיים יכולים לעצור קמעא ולהתבונן אל השמיים? התגמול המלא היה עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר: אורך המסלול: 39:12 ק"מ - גובה מצטבר: 130מ' - זמן מוארך (3:13) שלוש שעות ושלוש עשרי דקו. המשך שבוע טוב לכול החברים, בימים סוערים אלה ברך אותנו אלוהים, במעט אורך רוח, וענווה, למד אותנו לכבד, לסלוח אחד לשני, ולתת אהבה...ובנעימה אופטימית זו נתראה שוב בשבילים. פיירו, מצ"ב לינק לגלריה: