התאהבתי בתל אביב 28.3.2019
בעשור באחרון התגוררתי בירושלים, לפני כעשרה חודשים עברתי להתגורר בתל אביב "מדינת תל אביב".
תל אביב היא מפלצת שסוחבת על גבה אפשרויות, תקוות ואהבות וגם עסקאות נדל"ן לא הגיוניות, אגואיזם נפוחים. ולמרות זאת, היא זורמת בוורידים של כל מי שחי בה.
אם נפזר ברוח את כל המילים הכתובות שנשפכו על תל אביב לאורך השנים, נוכל לדעת שמאב מאז שצ'יץ' ראש העיר המכהן החליט למתג אותה כ"עיר ללא הפסקה", ולפרגן לדור הצעיר של סוף שנות ה-80 מגורים בשינקין בצהלה, בשכונת המשתלה, זרמו הרבה מים מטונפים בירקון, והעיר העברית הראשונה הפכה מעיר למותג, מיישוב לקונגלומרט, מקריה למטאפורה.
תל אביב זורמת בוורידים של מי שחי בה, אי אפשר אחרת. בן אם אלו צעירים בורגי עיניים שחולקים מרחבים ישנים, מעופשים ויקרים להחריד וחלומות גרנדיוזיים להיות "הדבר הבא "במה שזה לא יהיה", או רווקים חובבי ברים ודירות "מחולקות-אך-משופצות-כחדשות", או בורגנים מזדקנים שמגדלים את הילדים העירוניים שלהם בין הפארקים והגינות, עד לכיכר רבין, ויפו העתיקה.
"מדינת תל אביב", אומרים בלגלוג מקטריה, אבל בעיניי זה לא עלבון, אלא הודאה בכך שזו העיר הנפלאה בישראל, ואחת הערים הנפלאות בעולם - שגרירה של תרבות ופלורליזם ומצעדי גאווה ושמחה. עיר שבאים אליה מהפריפריה כדי להמשיך ולקיים אותה כמרכז החיים הישראליים, עיר שבאים אליה מערי הלוויין המנומנמות כדי לבלות ולחוות ולשתות אספרסו משובח, בין אם את שוברת שתיקה או אתה מתנחל באדמת אבותיך.
לאמריקאים יש את ניו יורק, לנו יש את אחוזת בית. העיר הזאת נותנת לנו הכול, ולוקחת מאתנו לא מעט. אני מרגישה אותה שוקקת מתחתי, בזרם קרקעי בלתי נגמר. כי תל אביב היא פרפתם המובילה של ישראליות-קוסמופוליטית, יש בה את האוכל הכי טוב ומגוון בארץ, את ההופעות הכי טובות, את האנשים הכי נכונים והכוחות היצירתיים הכי נועזים, את התערוכות הכי עוצרות נשימה וכמה שהיא מכוערת - גם את הרחובות הכי יפים.