השכם בבוקר הצל שלי ואני יצאנו לדרך, השמש עמדה כך בערך, פעם אני מוביל, ופעם צל על השביל, מעט עננים התכנסו בשמיים אך לא ירד גשם, צלי התכנס בתוכי, המשכתי לבדי בדרכי. הרוח טלטל, הפחד טפטף וחלחל, צלי בתוכי מרעיד, מפחיד יותר מתמיד. הוא שואל לאן אתה לוקח , אני משיב לאן אתה בורח. למה תמיד קירות מוגנים, למה צל כשאור בפנים, בוא נעוף רחוק, אתה תהיה לי כנפיים, אל חיבור דמיוני, שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי, בוא נקפוץ, נמריא, נעוף אל קשר הצל והגוף, די להמשיך לברוח, אל מה שתמיד רצינו לשכוח - בוא נעוף רחוק... כאן הוא ביתי, גם אם אדמתי בוערת, רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי, בגוף כואב, בלב רעב, כאן הוא ביתי, לא אשתוק, כי ארצי, שינתה את פניה, לא אוותר לה, אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת - היה-הייתי נער, היו לי חלומות, עולם שלם חיכה לי מעבר לגבעות... שֶיַכּוּ אותי רוחות החורף, שיקהֵה הקיץ את חושיי; אבל לא אנטוש, לעולם לא! אישאר כאן עד אחרון ימיי! סיפור הדרך של עוד שבת בבוקר השכם בבוקר התעוררתי עם אור שחר ראשון, יצאתי לדווש משכונת המשתלה, דרך שדות תל ברוך צפון, לשדות רמת השרון, דרך פי גלילות עד לחופה הצפוני של הרצליה, ובחזרה במקביל לחוף, הים, עד חוף הצוק , וטיילת חוף תל ברוך, עד נמל תל אביב, דרך פארק הירקון המשכתי עד גשר המכביה, וחזרתי הביתה לשכונת המשתלה, שמח, ומאושר. התגמול המלא היה עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר: אורך המסלול: 41:38 ק"מ - גובה מצטבר: 160מ' - זמן מוארך (3:07) שלוש שעות, ושבעה דקות בלבד. שבת שלום מבורכת לכול החברים, נתראה בשבילים. פיירו, מצ"ב לינק לגלריה: