אני מבין עד כמה העניינים שלי רגילים ויומיומיים, עד כמה אני קטן מול מערכת של גרמי שמים, רוחות, ובעלי חיים שנמצאים כאן זמן רב ממני. הגלים המתנפצים על החוף, השחפים הקוראים מעליהם, אוושת הרוח, גובהם של ההרים או צבעם העז של העצים. כולם יחד ממלאים אותי השתאות. אני מרגישה כיצד האדמה, השמים והמים מחבקים אותי יחד, מזכירים לי שגם אני חלק מאותה מערכת גדולה, יפהפייה ותמידית של הטבע. בני האדם הראשונים היו בוודאי נשבעים אמונים לגרינפיס עוד לפני שידעו מה הדבר אומר, הם חיו במערות, בקתות עץ או בתי לבנים נמוכי קומה ותמיד חזרו אל הטבע. שם הם מצאו את חומרי הגלם שאפשרו להם לחיות. ככל שהשנים על מחוגי ההיסטוריה נעו קדימה, הלכו והתרחקו בני האדם מן הטבע, הם בנו ערים גדולות, סללו כבישים, כרתו עצים והעבירו את רוב ימיהם במשרדים גבוהים והתניידו במכוניות פח ממקום למקום. כבר במאה ה-18 כתב הסופר והמשורר סמואל ג'ונסון כי כל התרחקות מהטבע מרחיקה את האדם גם מהאושר. סיפור רכיבת הבוקר השכם בבוקר (4:30), עדיין חשוך בחוץ, יצאתי כהרגלי לרכיבת אימון, לדווש בחיק הטבע, שילוב של רכיב כביש, ושבילי אופניים. יצאתי משכונת צהלה, בצפון העיר , אל שדות כפר הירוק, ודרך מחלף כביש חמש המשכתי לשדות רמת השרון, חלפתי ליד הבסיס הצבאי, המשכתי דרך למחלף פי גלילות עד העיר הרצליה, אזור הווילות , ולאורך חופה הצפוני, המשכתי עד המרינה, משם המשכתי לחוף הצוק, ולאורך חוף הטיילת תל ברוך עד נמל תל אביב, ודרך שביל גדות נחל הירקון עד גשר המכביה, משם חזרה הביתה אל שכונת המשתלה. התגמול המלא היה עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר: אורך המסלול: 43:22 ק"מ - גובה מצטבר: 170מ' - זמן מוארך (3:28) שלוש שעות, עשרים ושמונה דקות כולל..... המשך שבוע טוב לכול החברים, נתראה בשבילים, פיירו מצ"ב לינק לגלריה: