רכיבה מקצועית על אופניים כרוכה בסיכונים הן מעצם טיבה והן בשל גורמים חיצוניים שמעורבים בה ומגדילים את הסיכון. עם התפתחות הרכיבה המקצועית אף עולה שיעור הסיכון: מהירות הרכיבה עולה; מספר רוכבי הדבוקה במרוץ הולך וגדל, והרוכבים יודעים להשגיח על ענפים, חורים ומכשולים תלויים נמוכים, ומצטרפים גורמי סיכון נוספים:
במרוצים גדולים ינוע מספר הרוכבים בדבוקה בין 120 ל- 200, כאשר בתוך הדבוקה ירכבו הרוכבים ממש בצמידות אחד לשני. הרכיבה בדבוקה היא חלק מהטקטיקה של תחרות אופניים, היא מאפשרת לרוכבים שבתוך הדבוקה להימנע מחשיפה לרוח, לנצל את האנרגיה שמשקיעים הרוכבים המובילים ובדרך זו "לחסוך באנרגיה" תוך כדי רכיבה.
ההוצאה האנרגטית של הרוכבים בדבוקה היא נמוכה יותר, אולם יש בה סיכונים: ברכיבה כה צמודה – במהירות הגבוהה של המרוץ (40-70 קמ"ש) – הסיכוי להתחככות בין הרוכבים הוא גבוה מאוד. כל סטייה מהנתיב או אובדן שיווי משקל של רוכב לשבריר שנייה עלול להוציא את כל דבקות הרוכבים מאיזון ולגרום לתאונה ולפעמים גם להתרסקות המונית. התרסקויות כאלה הם תופעה שגרתית במרוצי אופניים והם תוצאה של אופיו הטבעי של מרוץ תחרותי.
גם רוכב מחוץ לדבוקה מצוי כמובן בסיכון:
דוגמה רכיבה צפופה, בשבת לאורך טייל החוף תך אביב יפו, ופארק הירקון, חוסר ריכוז לשבריר שנייה, הצצה לאחור, תגובה מהירה מידי, חוסר זהירות בסיבובים, ואפילו עייפות ותשישות מהמאמץ – עלולים להוציא אותו משיווי משקל ולגרום לנפילתו. כל רוכב מודע לכך שעליו להיות ער לתנאי המסלול וזהיר ברכיבתו. כל רוכב מודע לכך שהוא עשוי להתרסק. זהו סיכון ידוע אותו נוטל כל רוכב מקצועי. תאונות מתרחשות לעיתים קרובות בשל חוסר זהירות של הרוכבים עצמם.
רכיבת שטח מסוכנת אף יותר, האלמנטים הטבעיים הקיימים על המסלול כגון אבנים וסלעים גדולים, סינגלים צרים, שורשי עצים, בורות, שיחים, עצים, מעברי בקר וכן הלאה, מוסיפים ממד נוסף של סיכון - רוכבים מיומנים ממש מחפשים את האזורים הקשים לרכיבה כדי לשפר את המיומנות הטכנית שלהם.
אכן באזור תל אביב יפו בשבתו, ובימי חול אני מתחיל את הרכיבות מוקדם מאוד עם אור שחר ראשון, בשילוב רכיבת כביש ושבילי אופניים על מנת למנוע חיכוכים עם ההמון הסוער, כגון רכבים על הכביש, צפיפות של רצים ורוכבים בשבילי אופניים.