בבוקר שכזה, לאחר שבוע סוער, אך עם מעט תיקווה חדשה בלב, של מהפך, אכן יצאתי, לדווש בחיק הטבע מול השמש, ומנגד על רקע השמיים התכולים בשדות והשבלים. מי שלא ראה כיצד נולדים העננים הלבנים, שיצא השכם בבוקר לחיק הטבע, ויביט באדים, העולים לאט-לאט מבין צמרות יער הליבנה והאלון, מתרוממים כפקעות של פוך לבן מקרעי ציפיות ירוקות של כרים נפוחים. בוקר טוב לך ישראל מדינתנו, הגיע זמן להתעורר, כשיבוא השלום עלינו אולי נשמח יותר, מה יהיה כאן אין איש יודע והכל ניראה מטושטש, בעל הבית שוב השתגע נו מה חדש מדינה סוערת ממשלה רק מדברת, הם יושבים למעלה וצוחקים עלינו בפנים, עוזרים רק לתיקונים מחלקים להם ג'יטונים, מהכסף שחסכנו לדירה כל החיים, אז עד מתי אנחנו שוב ניפול אצלם בפח, העם כבר התייאש והוא דורש מהפך, צריך מנהיג אמיץ שישנה את המצב, שלא פוחד ולא מקפל את הזנב ישראל ארץ חלב ודבש אז למה מאכילים אותנו קש' משנה לשנה וכלום לא השתנה, עברנו את פרעה כל המלחמות, עם כמו חתול יש לו תשע נשמות, ארבעים שנה במדבר עד שהגענו, גם את הקדוש ברוך הוא כבר שיגענו. נלחמים כדי להמשיך להילחם, כל המדינה שכונה, הבאנו שלום עליכם, אולי כדאי שנסתכל קצת על עצמנו איך יהיה שלום אם אין שקט בתוכנו. לכל אחד יש צד שני, ישראלים גם אתה גם אני, כולנו מנסים לשרוד, ובמקום לתת יד משחקים (במשחקי) כבוד, חילונים מול חרדים ערבים מול יהודים, אתיופים מול רוסים אשכנזים וספרדים התקווה היא רק המנון, על מי אתם עובדים, הבטחתם בלי מדים זהירות על הילדים. סטריאוטיפ של עבדים ראש קטן סוגרים את הדלת. מזרחים מקופחים, כן כולנו קצת כאלה, איזה פלא, ברגע של טרור ופחד, נפגשים בכיכר פתאום כולם ביחד. סיפור רכיבת הבוקר שבת בבוקר יצאתי לחיק הטבע, בין דרך-לא דרך, עפר וחולות, כמה פרפרים יצאו במחולות, ותוך כדי רכיבה בריח שדות, יצאו ופרצו להן כל הסודות.... הטבע אותי שטף, יום שמש מואר שחלף לו ביעף, כולם כבר הלכו רציתי רק שהשעות יתארכו... התחלתי משכונת המשתלה, המשכתי בנוף הפסטוראלי של הנחל, המשכתי בנוסטלגיה, בטיילת חוף הים מנמל ת"א לנמל יפו. כפי שצוין לעיל, למעשה, הטיילת ממשיכה עוד דרומה לכיוון בת ים, וצפונה לאזור תחנת הכוח רידינג בצפון, תל ברוך ושדה דב, חוף הצוק, המשכתי דרך שביל שרון למרינה הרצליה, ומשם דרך מחלף פי גלילות, החזרה הביתה דרך שדות רמת השר