אני אוטוטו בין 68, מתמיד בדווש על האופניים, מאז שעברתי לגור בתל אביב, אינני רוכב הרבה בהרים, וסגנון הרכיבה מעט השתנה, לרכיבת נפח. אני מתאמן זה כבר כמה חושים ומתרגל לשפר את יעילות הדיווש ואת סיבובי הרגליים, על מנת לקל את העומס על השרירים – תוצאות לא איחרו להגיע, אני מדווש למרחקים יותר גדולים, אכן מספר הקילומטרים גם גדל כולל שיפור מתמיד בכושר הגופני.

רוכבים מתחילים יסובבו את הפדלים בסל”ד נמוך מדי, וכשיתחילו לרכוב למרחקים גדולים, יתעייפו מהר בגלל עומס מצטבר על מערכת השרירים, ככל שהסל”ד ברכיבה יהיה גבוה יותר, כך נקל יותר על השרירים, שכן נשתמש במערכת הלב וריאה שלנו שמסוגלת לסבול עומס לאורך יותר זמן.

הסיבה העיקרית לסיבובי הרגליים האיטיים של רוכבים מתחילים היא חוסר היכולת לסובב את הפדלים באופן שוטף ובלחץ קבוע לאורך כל הסיבוב, אך אם נתרגל סיבובי רגליים במהירות גבוהה, התנועה תהפוך עם הזמן לטבעית ונהיה יעילים יותר בדווש. הסל”ד המומלץ לרוב הרוכבים הוא 90, אך מדובר בנתון אישי אשר יש צורך לבחון אותו עבור כל רוכב בנפרד. קצב סיבובי הרגליים ברכיבה על אופניים הוא נתון משמעותי שרוכבים רבים - בעיקר מתחילים - נוטים להתעלם ממנו, את הקצב ניתן למדוד בעזרת מד סל”ד (סיבובים לדקה) שמורכב על האופניים.

תרגילים שיכולים לעזור לנו לשפר את קצב הסל”ד הם דיווש רק עם רגל אחת באופן כמה שיותר חלקי - ללא נקישות, האטות או עצירות בדווש. יש להתחיל בסל”ד שבו אנו מצליחים לבצע את התרגיל בצורה טובה, להעלות את הקצב בהדרגה, ואחרי דקה להחליף רגל.

תרגיל נוסף הוא דיווש מהיר בהגזמה, כאשר שוב אנו מקפידים לבצע אותו באופן חלקי, בישיבה, ונמנעים מקפיצות על המושב. תרגולים כאלה פעם או פעמיים בשבוע ישפרו את היכולת שלנו לשמור על סל”ד גבוה, יעזרו לנו להיות רוכבים יותר יעילים ולהתעייף פחות ברכיבות ארוכות.