כל כך מוקדם, שמאוחר, כל כך חשוך, שכבר אור, הפסקתי לספור, עוד זריחות ושקיעות עוברות בין תריסים, בלי הפסק. בלחצים ושבירות, הגוף אט קורס, מתרסק, אולי אם אלך, יפסיק כבר לכאוב, ואם אלך יהיה לילה טוב. שבת הגיע, אור עולה מן המזרח, יום חדש הגיע, התגבר על האימה, באמצע החיים היו לי כמה הרהורים לאן כולם ממהרים ואם ישנם מאושרים. רודפים אחרי הקלום וקצת קשה לנו לקום, הזמן עובר והנה אמצע החיים, באמצע החיים היו לי כמה היסוסים, האם בזבזתי את הזמן, לאן אנחנו ממשיכים. מתעורר בבוקר שוב עולה על אופני ההרים, גומע בדרכים, ומדווש בפיתולי החיים, הדרך תהייה קלה, הדרך תיראה קצרה והיעד יהיה ממש במרחק נגיעה. כמו רוח בהרים, כמו שיר בלי מנגינה, כמו רחש בברושים, כמו אש שלא כבתה, כמו מלאך שחלף מבלי לומר מלה. אני ממשיך לדווש, בחיק הטבע לבדי, ממשיך לחלום את כל מה שהיה, כמו ים שלא נרגע, כמו איילה תועה, כמו קול שלא נדם, כמו ארץ לא זרועה, כמו אשל במדבר, כמו אדמה צחיחה, כמו קיץ שנמוג, על פני חלום של אור, כמו סתיו שלא עבר, כמו מחרוזות תפילה, של שיר שלא נגמר. חולף על פני פרחים אדומים, שדה פרחים אדומים עד קצה המבט משתרע, ורדים, שושנים בוהקים כשהשמש שוקעת, צבע של דם ממלא את עייני. שורות כה סדורות ביניהם כולם מתיישרים, לאותו ארגמן, בעוד משייפים קוציהם. שוב לילה מול חלון, השקט הזה ממכר, כאב בעיניים, אומר לי לישון, אני עדיין ער. בעיר הלבנה תל אביב, ערפל לבן ורך, כיסה לו את גגות גורדי השחקים, מכוניות נסעו לאט, עצרו בצד גם לעיתים בשולי הדרך, להביט בגוונים הנפלאים. כשענן יורד לארץ, וחוסם את הגבהים, מביטים קרוב לקרקע אל פני האנשים. בדרך אל הים, שורות הם הלכו, הם אמרו שפלאות יחכו להם שם, ואני עם האופניים הצטרפתי אל הדוהרים, לראות את אותם סיפורים מדהימים. סיפור רכיבת הבוקר , ונקודות עצירה לאורך המסלול צפון תל אביב, שכונת המשתלה – הכפר הירוק – תל ברוך צפון – גדות נחל הירקון – נתל תל אביב – העיר העתיקה יפו – תחנת הכוח רידינג - חוף הצוק - פי גלילות – שדות רמת השרון - חזרה הביתה לשכונת המשתלה התגמול המלא היה עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר: אורך המסלול: 48:34 ק"מ - גובה מצטבר: 225מ' - זמן מוארך (3:27) שלוש שעות עשרים ושבע דקות כולל עצירות. מאחל לכול החברים: שבת שלום, חג שמח, גמר חתימה טובה -