שבי שומרון - יישוב קהילתי יהודי דתי בשומרון בין הערים שכם וטולכרם. היישוב שייך למועצה אזורית שומרון. היישוב הוקם בסוכות 1977 על ידי גרעין של משפחות צעירות מנתניה והסביבה, על חלק ממחנה ירדני שנתפס על ידי צה"ל וניתן לראות ביישוב מספר מבנים מאותה התקופה. היישוב נמצא בקרבת חורבות העיר שומרון שהייתה בירת ממלכת ישראל, ומכאן שמו, כלומר- "שבים לשומרון".

תחנת הרכבת מסעודיה [סבסטיה] – תחנת הרכבת ליד סבסטיה הוקמה בשנת 1915 בזמן מלחמת העולם הראשונה לצד מסילת השומרון שהיא מסעף מרכבת העמק, שהיא בתורה מסעף של מסילת הרכבת החיג'אזית שתוכננה להגיע עד לירושלים, אך הגיעה בסופו של דבר רק עד שכם. במלחמה הוחלט כי התחנה תחובר לתחנת טול כרם, תחנת המוצא של המסילה המזרחית שנסללה דרומה עד קוסיימה בואך קו החזית עם הבריטים בחצי האי סיני. התחנה נקראת בטעות תחנת הרכבת בסבסטיה, אולם במפות מאותה התקופה ניתן לראות כי הייתה תחנה אחרת בשם סבסטיה, סמוך לכניסה המזרחית ליישוב שבי שומרון של ימינו. בעקבות ההוראה של ג'מאל פאשה לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים, הועלה לראשונה הצורך ברכבת שתגיע לדרום ארץ ישראל. היינריך מייסנר, מהנדס גרמני שעבד עם השלטון הטורקי, שינה את תכנון התוכנית המקורית של המסילה. במקום להמשיך את המסילה החדשה מעפולה דרך שכם עד לירושלים, הוא החליט להמשיך אותו מדרום תחנת הרכבת בסבסטיה לכיוון דרום, עד באר שבע. כך המסילה החדשה הובילה דרך הבקעה של נחל שכם לטול כרם. שרידים של הסוללה, עמודי קו הטלגרף שליוו אותה וכן מעברים על פני הנחל של מסלול הרכבת, נראו בבירור בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים. מטול כרם נמשכה המסילה לואדי צארר, אל-פאלוג'ה היום מערבית מצומת הדרכים "צומת פלוגות" בין אשקלון לבין קרית גת, משמר הנגב של היום ולבאר שבע. באוקטובר 1915 הגיעה מסילת הרכבת לתחנת הרכבת של באר-שבע. התחנה הפכה למרכז הלוגיסטי החשוב של הצבא העות'מאני, לקראת כיבוש תעלת סואץ וחסימת המעבר הבריטי למושבתם החשובה באותם הימים - הודו. תחנת הרכבת מסעודיה ליד סבסטיה הייתה המקום הראשון בשומרון לאחר מלחמת ששת הימים, שבו נעשה ניסיון בשנת 1975 לחדש את מפעל ההתיישבות היהודי. בסופו של דבר התקבלה החלטה ממשלתית לאפשר לגרעין מתיישבים להתיישב בשומרון. לאחר מלחמת יום הכיפורים יזמה תנועת גוש אמונים הקמת גרעין התיישבות בשם "אלון מורה" אשר יתיישב קרוב לעיר שכם. משפחות חברי הגרעין, בתוספת תומכים רבים, ניסו לעלות לקרקע שמונה פעמים. העליות בוצעו לרוב בצעדות רגליות מנתניה דרך ההרים אל המבנים של תחנת הרכבת מסעודיה בסמוך לסבסטיה. התחנה נבחרה בין השאר מהסיבות הבאות: הקרבה לשומרון - בירת ממלכת ישראל, היות התחנה רכוש ממשלתי. העלייה האחרונה לסבסטיה, בחנוכה תשל"ו (1975), הביאה לתוצאות: נחתם הסכם בין המתנחלים לשר הביטחון שמעון פרס, המאשר להם להתיישב במחנה הצבאי סמוך לכפר הערבי קדום. לימים הוקמה במקום ההתנחלות קדומים.

מנהרת רמין - סלילת מסילת השומרון החלה בשנת 1912, כ-7 שנים לאחר חנוכת מסילת העמק, ומטרתה הייתה לחבר את ירושלים למסילה החיג'אזית. המסילה נבנתה בתכנונו ובפיקוחו של המהנדס הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר שהיה הממונה על הקמת רשת הרכבות באימפריה העות'מאנית ועמד גם מאחורי הקמת רכבת העמק. בשנת 1913 נחנך הקטע הראשון של המסילה בין עפולה וג'נין, אך בעיות כספיות שהועצמו על ידי לחץ של ממשלת צרפת למנוע את הקמת הקו כדי למנוע תחרות עם קו יפו - ירושלים שהיה בבעלות חברה צרפתית הביא לכך שהעבודות התקדמו בעצלתיים ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה נסללו מעפולה כ-40 קילומטר בלבד שחצו את עמק דותן והגיעו לאזור הרכסים הגבוהים של צפון השומרון עד סמוך לכפר סילת א-ד'אהר. בעקבות מלחמת העולם הראשונה נוצר צורך בקו אספקה לכיוון החזית בחצי האי סיני ותעלת סואץ לשם כך חודשו בינואר 1915 העבודות על המסילה, שכללו חציבה של מנהרת רמין שאפשרה למסילה להגיע אל אגן הניקוז של נחל שכם עד תחנת הרכבת מסעודיה. קטע זה הוא באורך 10 ק"מ. באביב 1915 נסלל הקטע באורך 12 ק"מ ממסעודיה לשכם. במסעודיה התפצלה המסילה לאורך נחל שכם עד טולכרם ומשם בקיץ 1915 נסלל הקטע באורך 80 ק"מ ללוד. בקטע הדרך שבין סילת א-ד'אהר דרך מסעודיה ועד שכם עוברת המסילה באזור הררי. התוואי ארוך ומפותל ועובר בוואדיות סביב ההרים כדי לשמור על שיפועים מתונים. במסגרת העבודות על תוואי המסילה נחצבו בחלק זה של התוואי מבתרים רבים בהרים כדי למנוע פיתולים חדים. כיום חלק מהתוואי משמש את תושבי האזור: בין הכפרים בזאריה לרמין נסלל קטע של התוואי וכן בין שבי שומרון לעצירה א-שמאליה משמש קטע מהתוואי כציר העלייה להר עיבל. אורך המנהרה הוא כמאתים מטר. המנהרה חוצה את רכס חומש מצפון לדרום. תוואי המנהרה אינו ישר לחלוטין ומתעקל מעט מזרחה. לאחר שנחצבה בסלע קירטוני חופו קירותיה הפנימיים של המנהרה באריחים מאבן גיר, וכך נשמרה יציבותה. בקצות המנהרה ישנה תוספת למנהרה באורך כשלשה מטרים. תוספת זו בנויה מאבן שונה מהאבן שמחפה את המנהרה עצמה ונועדה למנוע מפולות עפר וסלעים מההר לעבר פתחי המנהרה.