מגדלים – יישוב קהילתי השייכת למועצה אזורית שומרון. שמו של היישוב סמלי ומסמל את גובהו של היישוב. בשנת 1983 בימי ממשלת שמיר, התכנסה קבוצה של עובדי "אגד" שביקשו להקים יישוב ליד ברקן, במקום בו ממוקם כיום אזור התעשייה ברקן. בתחילה, הקבוצה פנתה לתנועת חירות-בית"ר וכשלא נענתה, פנתה ל"אמנה". לאחר סיורים בשומרון שאורגנו לקבוצה ע"י אמנה, הגיעו להיאחזות נח"ל מגדלים שהוקמה בקיץ 1983 במסגרת תוכניתו של שר הביטחון דאז אריאל שרון. התוכנית הייתה להעלות 22 היאחזויות נח"ל. הגרעין אמנם התפרק אך ליאורה יגודה, אשתו של אחד מעובדי "אגד" הצליחה לגבש גרעין חדש, תנועת "אמנה" פרסמה מודעות הקוראות להצטרף לגרעין. חברי הגרעין מצדם שמרו על קשר וקיימו פגישות תכופות באולם מכבי האש בבני ברק. בדצמבר 1985 קיבלה ליאורה שיחת טלפון מ"אמנה": "תארגני מהר את הגרעין", אמרו לה: "אתם עולים תוך שבוע". אמנם מעט לחוץ, אך למרות הכל התארגן הגרעין ובחנוכה תשמ"ו, נכנסו 5 משפחות ראשונות לאשקוביות במגדלים. בתחילה, לא היו שבילים, לא היו מים ולא חשמל. במצב הזה בקור העז, בבוץ, במצב שהגנרטור מושבת במשך שעות כל יום כדי לחסוך בחשמל, נאחזו המשפחות הראשונות בישוב החדש.

עקרבה – הייתה בעברה עיר יהודית חשובה ששימשה בירת מחוז מנהלי יהודי גדול, בתקופה החשמונאית ועד למרד הגדול. מחוז עקרבה היה המחוז הצפוני מבין אחד עשר מחוזותיה של ארץ יהודה. כבר במשנה אנו שומעים על עקרבה: "כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד ואיזו היא תחומה – אילת מן הדרום ועקרבת מן הצפון לוד מן המערב והירדן מן המזרח" [מעשר שני ה]. כבר בזמן בית המקדש היו מעלים את פירות השנה הרביעית לירושלים ואוכלים אותם שם בטהרה. אך מה יעשו אלה הגרים רחוק והיה חשש שפרותיהם ירקבו בדרך? קבעה המשנה גבול, שממנו ולכיוון ירושלים היו מעלים את הפירות. והגר רחוק יותר יכול היה לפדותם בכסף ואת הכסף היו מעלים לירושלים. עקרבה הייתה הגבול הצפוני להעלאת הפירות. על יהודי עקרבה אנו קוראים בספר המכבים: "וילחם יהודה בבני עשו באדום את עקרבה כי צררו את ישראל ויך אותם מכה גדולה..."[מקבים א]. בשנת 111 לפהנ"ס נכבש השומרון בידי יוחנן הורקנוס ומחוז עקרבה סופח לארץ יהודה. מהמקורות ומהממצאים הארכיאולוגים הרבים, אנו למדים רבות על היישוב היהודי בשלהי בית שני. בימי המרד נטלו תושבי עקרבה חלק פעיל בשלבים השונים של המרד. למפקד האזור מונה יוחנן בן חנניה אך בפועל שלט במחוז שמעון בר-גיורא. בשנת 69 נכבש האזור בידי הרומאים אך על אף פי הכיבוש המשיך להתקיים יישוב יהודי במחוז עקרבה. ניתן ללמוד מהממצאים כי לאחר מרד בר כוכבא התרוקן מחוז עקרבה מיהודים ואת מקומם תפסו שומרונים ונוכרים אחרים.

חורבת אל-עורמה – השם הערבי כשמות ערבים רבים אחרים, משמר את השם התנ"כי "ארומה". מדובר בתל גדול בלב השומרון שבו שוכנת "ארומה" – עיר מבצר מקראית שעליה נבנה מבצר חשמונאי-הורודיאני גדול. המבצר משקיף על העיר שכם ושולט על אזור גדול עם דרכים חשובות. את "ארומה" אנו פוגשים בשלוש הזדמנויות שונות. אחת כאשר משה שולח את המרגלים לתור את הארץ לפני כניסת בני ישראל. ארץ כנען יש בה ערים גדולות ומבוצרות שאחת מהן היא "ארומה", ככתוב: אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד..."[במדבר יג]. ארומה היא עיר כנענית גדולה מאוד. גודלה עושה רושם אז על המרגלים שבאים לתור את הארץ, ככתוב: "...אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת-לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם-בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם..." [דברים א]. חז"ל פרשו את דברי המרגלים כ"דברי הבאי" : "אמר רבי אמי דברה תורה לשון הבאי דכתיב ,ערים גדולות ובצורות בשמים, בשמים סלקא דעתך? אלא גוזמאו" [בבלי תמיד כט]. לכן שרואים את הערים המבוצרות שאחת מהן היא "ארומה", המתנשאת מאות מטרים מעל פני הסביבה, ניתן להבין את "גוזמתם" של המרגלים.
בפעם השנייה אנו פוגשים את ארומה בסיפור תנ"כי מרתק, סיפורו של המלך אבימלך. אבימלך בן גדעון היה אחד משבעים ואחד בניו של השופט גדעון בן יואש. אמו הייתה פילגשו של גדעון ממוצא כנעני מהעיר שכם. אבימלך היה ערמומי ופעל בטכסיסים, במרמה, אלימות ושקרים על מנת להגיע אל המלוכה. לאחר ששכנע את בעלי שכם שיסכמו להמליכו, ביסס אבימלך את שלטנו וטבח באחיו בני גדעון ליד אבן עפרה. אח אחד יותם ניצל מהטבח. אותו יותם עלה על הר גריזים ונשא שם את משל יותם שמטרתו הייתה להרתיע את בעלי שכם מפני מלוכתו של אבימלך. תקופת שלטונו של אבימלך לא הייתה יציבה, לא מעט מרידות שאותם מיגר בכוח. שלוש שנים בלבד לאחר שהומלך בשכם פרץ סכסוך בין אבימלך ובין בעלי שכם, שאילץ את אבימלך לעזוב את שכם ולהתיישב בעיר מבצר סמוכה, ככתוב: "וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי-שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:...וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת-גַּעַל וְאֶת-אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם: [שופטים ט']. בפעם השלישית שאנו פוגשים את "ארומה" מדובר במבצר רב ממדים [15 דונם גודלו] שנבנה בתקופת החשמונאים. כל השרידים שנמצאים כיום על התל שייכים לתקופת החשמונאים. יחד עם זאת ממצאים ארכיאולוגיים למשל בורות פעמון שישמשו כיקבים תת קרקעיים מסוג "יקבי גבעון" מתוארכים לתקופת המלוכה [ברזל ב]. כאמור כיום ניתן להבחין בתל בחומות המבצר בעיקר בחלקו הדרומי-הסמוך לאוכף. האתר נסקר בעבר על ידי מספר חוקרים שדיווחו על שרידי הביצורים הגדולים הכוללים חומות, חלקלקה וחפיר חצוב, המנתק את כיפת המבצר מהמשך השלוחה הדרומית. החרסים שנתגלו במקום מעידים על התיישבות באתר החל מהתקופה הכנענית התיכונה ועד לתקופה הביזנטית. כן נמצאו מטבעות מימי יוחנן הורקנוס ומימי אלכסנדר ינאי. הממצא החשוב והמרשים ביותר באתר הוא מערכת אספקת המים. מערכת המים האדירה שנתגלתה במקרה, כתוצאה מפריצת דרך בסמוך למבצר. מערכת אספקת המים למבצר כוללת עשרה בורות מים אדירי ממדים. גודלם הממוצע של הבורות כ-20 מטר אורך-10 מטר רוחב-10 מטר גובה. בורות אלה יכולים לאגור כ- 15000 מ"ק מים. בין הבורות קישרה אמת מים שהכניסה את מי הגשמים לתוך הבורות. נשאלת השאלה מי בנה את המבצר האדיר הזה? ובכן, עקב הדמיון הרב בין בורות המים לבורות המצויים במבצרי החשמונאים במדבר שומרון ובמדבר יהודה, על סמך תיארוך של שכבת הטיח הקדומה למאה הראשונה לפסה"נ, ועל פי גילויים של שבעה מטבעות מימי שלטונו של אלכסנדר ינאי [בנו של יוחנן הורקנוס], נראה כי היה זה אלכסנדר ינאי שהקים את המבצר הענק הזה, בנוסף למבצר אלכסנדריון [סרטבה] אשר שוכן כ-15 ק"מ מדרום-מזרח לארומה. בימי מלכותו של ינאי הגיעה מדינת יהודה החשמונאית לשיא התפשטותה. התפשטות זו כללה בניית מבצרים גדולים, כאשר ינאי חיזק את קווי הגבול של ממלכת יהודה החשמונאית. כאמור לעייל, בארומה היו מספר בורות מים מרשימים, אחד הבורות הגדולים אורכו כ-25 מטרים, גובהו כ-10 מטרים ורוחבו כ-12 מטרים והוא יכול להכיל כ-3,000 מ"ק. לשם השוואה במבצר אלכסנדריון (סרטבה) ניתן היה לאגור ב-14 בורות כ-5,000 מ"ק. אנו יודעים שזו מערכת המים המרשימה והגדולה ביותר שנמצאה במבצרי החשמונאים. לשם השוואה 9 בורות המים שבמבצר ה"דוק" הכילו רק כ- 1.500 מ"ק מים. במבצר אלכסנדריון [בסרטבה], ניתן היה לאגור ב- 14 בורות המים רק כ- 5000 מ"ק. כל זה לעומת ה- 15,000 מ"ק מים ב"ארומה". המים נאגרו מהגגות והחצרות של המבצר, ובנוסף מנגר עלי של הכיפה שמדרום. המים הוכנסו לבורות באמצעות אמת מים. הבורות מטויחים בטיח מקורי מימי הבית השני ועל-גבי הטיח נותרו קווים אופקיים, חלקם גבוהים מאוד המלמדים על מפלסי אגירת מים. אנו עדים לפי הממצאים שבשטח על המאמץ הגדול הכרוך בהתקנת הבורות. מאמץ נבע ככל הנראה מהצורך להבטיח אספקת בכמות נאותה בכל עונות השנה לשוכני המבצר, שמקומו על גבול המדבר. מבצר "ארומה" לא נזכר במקורות ההיסטוריים, כפי הנראה כיוון שלא היה במקום ארמון מלכותי, אלא תפקידו העיקרי היה לשימוש צבאי – הגנת הגבול הצפוני של ארץ יהודה. מצפון לגבול זה התגוררו השומרונים. עויינות חזקה שררה באותה עת בין השומרונים ליהודים. לכן היה צורך לאבות את גבול זה במבצר אדיר ממדים. בנוסף לבורות המים, אנו מוצאים בורות פעמון ששימשו לאכסון היין. בורות אלה מתוארכים לתקופתו של אבימלך ומוכרים כ- "יקבי גבעון". "יקב גבעון" מורכב למעשה מארבעה בורות קטנים דמויי פעמון, שבהם מאוכסנים קנקני התירוש. פתח כניסה קטן בתקרה שאותו ניתן לאטום, מה שמשמר את הטמפרטורה האחידה והקרירה החיונית לתסיסת התירוש.

יאנון – כפר עתיק שהוקם על ידי פליטים בוסניים לפני למעלה מ-300 שנה. השם יאנון משמר שם השם התנכ"י "ינוח" המוזכר שנקודת גבול בין נחלת שבט אפרים לנחלת שבט מנשה שעבר בדיוק על רכס הגדעונים, ככתוב: "...וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה וּפָגַע בִּירִיחוֹ וְיָצָא הַיַּרְדֵּן..." [יהושע ט"ז].
בוסנים מזמן לא שם עזבו את המקום ועברו לירדן בסוף המאה ה-18.

גיתית - היישוב שייך לארגון יישובי ביתר. היה אמור לקום בשמת 1972 על אדמות ממשלה ונפקדים של הכפר עקרבה. העלייה לקרקע נדחתה למספר חודשים ולבסוף עלתה היאחזות נח"ל בשם "נחל גיתית" בתמיכתו של אלוף הפיקוד דאז רחבעם זאבי. במשך מספר חודשים התגוררו באהלים ובדצמבר 1972 החלו בהקמת מבנים טרומיים. רק בינואר 1973 עברו לנקודת הקבע ונפרצה דרך שמחברת את גיתית עם חמרה ומכורה. ההיאחזות אזרחה בשנת 1975 והמקום הוקם כיישוב שיתופי. היישוב במשך שנים היה בחובות גם הסיוע שניתן ליישוב לא ממש עזר. עד שנת 2003 אכלס היישוב במשפחות חילוניות בלבד. עקב היענות נמוכה של מצטרפים חדשים הוחלט לקבל גם משפחות דתיות.