נקודות עצירה לאורך המסלול

פארק עמק מוצא משתרע על שטח של כ- 5000 דונם , בין השכונות מעוז ציון (קסטל) ומוצא עלית בצפון, הר נוף במזרח, עין כרם בדרום-מזרח והר חרת במערב. מצפון מתחבר פארק מוצא עם פארק עמק הארזים ומדרום עם פארק עמק רפאים ובכך מחבר את רצף השטחים הפתוחים במערב ירושלים לכדי טבעת ירוקה המקיפה את העיר.
תוואי נחל שורק מתפתל בין הנופים השונים והמגוונים המצויים בעמק- טרסות חקלאיות עתיקות, בוסתנים, טרשים, חורש טבעי ויערות נטע אדם. במרכז הפארק קיים מאגר בית זית, אשר בעונת החורף מתמלא מי נגר.
הפסיפס המיוחד של נופיו המגוונים והדרמטיים של העמק מהווה גם זירה להימצאותם של בע"ח שונים כמו צבאים, תנים, צבועים, דורבנים ומגוון ציפורים מיוחדות.

פארק עמק הארזים משתרע על שטח של כ- 3,200 דונם, בין סיבוב מוצא למחלף גולדה מאיר, ובמרכזו עובר קטעו העליון של נחל שורק. מקור שם העמק כנראה בטעות של ראשוני המתיישבים במקום - עצי הברוש שגדלו ליד עינות תלם כונו "ארזים". כיום עוברות במקום תשתיות לאומיות, כגון כביש 9 וקו המים החמישי של ירושלים. תוואי הרכבת המהירה לירושלים חוצה אף הוא את העמק. בעמק עובר "שביל ירושלים" המחבר את "שביל ישראל" אל תוך ירושלים ושביל ישראל לאופניים מתוכנן להיכנס דרך העמק אל העיר.

שכונת הגבעה הצרפתית נוסדה בשנת 1971 כחלק מתוכנית "שכונות הבריח" שהוקמו כדי ליצור רצף התיישבותי בין ירושלים המערבית לאוניברסיטה בהר הצופים, שהייתה מובלעת ישראלית בשטח הירדני עד למלחמת ששת הימים. בשכונה מתגוררים כיום מספר רב של סטודנטים ואנשי סגל מהאוניברסיטה הסמוכה. בשל קרבתה לשכונת שייח ג'ארח, עברו אליה בשנים האחרונות גם כמה עשרות משפחות ערביות.

הר הצופים הוא הר בתחום ירושלים הצופה על מרבית שטח ירושלים, ועל שטח נרחב ממדבר יהודה כולל ים המלח, גובהו 826 מטרים מעל פני הים, כ־100 מטרים מעל העיר העתיקה, וכ־1,240 מטרים מעל פני ים המלח. הבאים לירושלים מהצפון ראו ממנו לראשונה את העיר ואת בית המקדש, ומכאן שמו. שמו הלועזי של ההר "סקופוס" הוא תרגום יווני של השם העברי. בערבית קרוי ההר ראס אל-מושריף (בתרגום לעברית: ראש הנשקף). שם נוסף בערבית הוא ג'בל סקובוס, הנגזר משמו הלטיני של ההר.
גן לאומי עמק צורים שוכן במורדות המערביים של רכס הר הזיתים. זהו אי של טבע בלב הכרך שתמצאו בו תצפית נהדרת על מדבר יהודה ועל ירושלים, כרם זיתים קשישים ומפעל ארכיאולוגי יחיד במינו, המציל ממצאים מעפר שנחפר בהר הבית.
חומות ירושלים היו חלק מנופה של העיר ירושלים ברוב שנות קיומה. החומה נועדה להגן עליה מפני אויבים, וכמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, חרבה גם חומתה. לרוב נבנתה החומה שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה סביב ירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה בפקודת סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית, באמצע המאה ה-16.
במהלך השנים שחלפו בין חורבנה של החומה הראשונה עד בנייתה של החומה האחרונה, נבנו בירושלים חומות רבות. רוב החומות נבנו בהתאם לטופוגרפיה הטבעית של העיר ולנקודות התורפה שלה, ולכן לרבות מהן תוואי דומה, ולעיתים אף זהה. לא פעם נעשה שימוש משני בחומה עתיקה כבסיס לבניית חומה חדשה, עד כדי יצירת קירות המורכבים לעיתים מכמה שכבות על פי תקופות. במחצית המאה ה-19, עם תהליך היציאה מהחומות, איבדה חומת העיר חלק מחשיבותה הביטחונית.
כיום משמשת החומה כאתר תיירות וכסמל לעיר העתיקה של ירושלים.

יער ירושלים הוא יער אורנים וברושים השוכן בהרי ירושלים בתחום העיר ירושלים, מקיפות אותו השכונות בית הכרם, יפה נוף, עין כרם, הר נוף, גבעת שאול ומושב בית זית. בשטח היער נמצא הגן הארכאולוגי מצפה כרם.