מַשּׂוּאָה - מושב שיתופי שייך לארגון יישובי העובד הציוני ונמצא בתחום מועצה אזורית בקעת הירדן. היישוב נמצא בבקעת נחל תרצה סמוך למפגשו עם בקעת הירדן. המושב עלה לקרקע ב-1 בינואר 1970 כהיאחזות נח"ל שאויש בידי גרעין דתי. בקיץ 1971 הושלם קידוח מים עבור המושב. המקום אוזרח במאי 1974 בידי גרעין של העובד הציוני והפך למושב. לקראת האזרוח הכשירה הקרן הקיימת את הקרקע ומשרד השיכון הקים 33 יחידות דיור. בשנת 1979 צבר המושב חובות כבדים. התושבים התלוננו שהאדמות שהוקצו להם באיכות גרועה וכי אספקת המים והחשמל אינה יציבה, מצב זה נמשך לאורך שנות ה- 80. לאורך השנים המושב ניסה לגייס מתיישבים נוספים. בשנת 1980 הוסב אתר ההיאחזות לבית הספר האזורי. בשנות ה-90, במסגרת הסדר חובות המושבים ובעקבות "חוק גל" נמחקו רוב חובות המושב. בשנת 1999 בנתה חברת מקורות מאגר מים למושב. שמו של המושב ניתן לו על שם המשואות שהיו מדליקים בימי בית שני לציון ראש חודש ומועדים

גיתית - היישוב שייך לארגון יישובי ביתר. היה אמור לקום בשמת 1972 על אדמות ממשלה ונפקדים של הכפר עקרבה. העלייה לקרקע נדחתה למספר חודשים ולבסוף עלתה היאחזות נח"ל בשם "נחל גיתית" בתמיכתו של אלוף הפיקוד דאז רחבעם זאבי. במשך מספר חודשים התגוררו באהלים ובדצמבר 1972 החלו בהקמת מבנים טרומיים. רק בינואר 1973 עברו לנקודת הקבע ונפרצה דרך שמחברת את גיתית עם חמרה ומכורה. ההיאחזות אזרחה בשנת 1975 והמקום הוקם כיישוב שיתופי. היישוב במשך שנים היה בחובות גם הסיוע שניתן ליישוב לא ממש עזר. עד שנת 2003 אכלס היישוב במשפחות חילוניות בלבד. עקב היענות נמוכה של מצטרפים חדשים הוחלט לקבל גם משפחות דתיות.

דרך מבוא השמש [עמק תרצה] – בבקעה זו עברה הדרך הקדומה בעת העתיקה. דרך רוחבית שחצתה את כל שדרת ההר הבקעה נוצרה כתוצאה משברים גיאולוגים שמשני צדדיה התרוממו רכסים גבוהים. רכס הר כביר מדרום ורכס הר טמון מצפון. כתוצאה משברים גיאולוגים אלה נוצר למעשה פרצה בין לב הר השומרון לבין ביקעת הירדן. פרצה נוחה למעבר. בבקעה זרם נחל איתן באין מפריע כאשר בשנות ה-80 של המאה הקודמת המים הוסטו לעשרות אמות מים ותעלות לשם השקיית השטחים החקלאים, מה שהפך את עמק תרצה לעמק פורה מאוד. האירוע המכונן ביותר הקשור בעמק תרצה הינו ללא ספק כניסתם של בני ישראל לארץ. ספר דברים הוא צוואות של משה שנאמרה עם הכניסה לארץ. בספר דברים אנו מוצאים בפעם הראשונה את השם: "דרך מבוא השמש". האם מדובר על מקום? ציון דרך? במקרא כמו בכל המזרח הקדום רווחה האמונה בכוחה של המילה וביחוד המילה של הברכה והקללה. בפרשת ראה מסופר שבני ישראל מצויים לקיים טקס של "נתינת" ברכה וקללה. לא מצוין אילו ברכות ואילו קללות. מתיאור הטקס מופיע בספר דברים ובספר יהושע אנו למדים שהיה זה טקס דרמטי, יש הגורסים שהיה זה טקס מכונן בעם ישראל ומשווים אותו למעמד הר סיני. הכתוב מבהיר שאת הטקס יש לקיים עם ההגעה לארץ, ככתוב: "...והיה כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה..."[דברים כ"ט]. בנוסף יש תיאור מדויק היכן יש לקיים את אותו טקס, ככתוב:. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִּים וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל: ל הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה..."[דברים]. המילה "אחרי" במקרא פירושה "ממערב" ואם הר גריזים והר עיבל נמצאים ממערב לדרך זו, סימן ש"דרך מבוא השמש" היא הדרך הראשית שעברה בנחל תרצה. המושג "מבוא השמש" הוא מציין מקום שבו השמש שוקעת, כלומר מערב. דרך זו לא רק שימשה כדרך מעבר לתוך הארץ אלא גם כבסיס התיישבותי הראשון. במסגרת סקרי הר מנשה של פרופסור אדם זרטל ז"ל נתגלו לאורך הדרך ובעמקים שמצפון לה עשרות אתרים מראשית תקופת ההתנחלות [ברזל1]. אם זו הייתה הדרך הראשית סביר להניח שזו הדרך שבה הלכו אברהם אבינו, ככתוב:"...וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ..."[בראשית י"ב]. וכן יעקב משובו מחרן, ככתוב:"...ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר:..." [בראשית ל"ג]. דרך מבוא השמש זו אותה דרך עתיקה היא עולה בשיפוע מתון עד "עינות בידאן" ןמשם בעליה חדה עד לעיר שכם. בפאתי העיר של שכם העתיקה התחברה אותה דרך אל "דרך האבות" ומימנה ניתן היה להגיע לבית אל ולירושלים.
עמק תרצה מכונה גם "עמק המוות" שעה שאלפי שנים מאוחר יותר דרך עמק זה נסוג הצבא התורכי מארץ ישראל. עמק תרצה היה המוצא האחרון שנותר לחיילי הארמיות העותמאניות, בתאריך 21 בספטמבר 1918 הפכה הדרך למלכודת מות בקרב שבו נחל הצבא העות'מאני את אחד ההפסדים הקשים ביותר מול האימפריה הבריטית. חיל האוויר הבריטי הפציץ ללא הפסק את העות'מאנים הבורחים והשמיד שיירות שלמות שנותרו בעמק. לפי האמדן היו כ- 7000 חיילים עות'מאנים בעמק ורק שליש מהם נותרו בחיים.