תל תאומים – יישוב קהילתי שהוקם בשנת 1982 כיישוב הרחבה ליישובי "בכורה" – רוויה, רחוב ושדי תרומות. השם ניתן בגלל "תל תאומים" [תל א-תום] שנמצא ביישוב. שלושה תלים חלשו על גזרת עמק בית שאן במלחמת העצמאות: תל שלם (תל רדע'ה) מדרום לטירת צבי, תל מגדע (מוג'דה) ליד שלוחות ותל תאומים (תל א-תום). התלים נתפסו על ידי לוחמי היישובים ללא קרב לאחר שחיל המשלוח העיראקי נטש אותם. לקראת הגעתם של משקיפי האו"ם לקביעת הגבולות, הוחזרו הלוחמים מהתילים ומשרצו לחזור לתילים מתברר שכוחות העירקיים כבשו אותם מחדש. אוגוסט 1948 יצאו 3 מחלקות לכבוש את התילים. הכוחות העירקיים נטשו את התילים לאחר הפגזה עליהם והם נכבשו מחדש. .

רחוב – מושב המשתייך לארגון המושבים של "הפועל מזרחי". הוקם בשנת 1951 על ידי עולים מכורדיסטן וממרוקו. שמו ניתן לו על שם העיר הקדומה ששכנה במקום ונקראה "תל רחוב".

תל רחוב – הינו התל הגדול בתילי בקעת בית שאן, ואחד הגדולים בארץ. מדובר בעיר מקראית אם כי אינה נזכרת במקרא אלא במקורות מצריים קדומים מהאלף השני לפני הספירה, תל רחוב מוזכר במסעו של "שישק" לארץ ישראל. אוסביוס מקסריה, במאה ה-4 מספר על כפר ושמו "רחוב" מרחק של 4 מיל מבית שאן. למרגלות התל היו מספר מעיינות גדולים. רחוב שמשה כבירה אזורית בתקופת השלטון המצרי בכנען. "רחוב" מוזכרת גם באונומסטיקון של אוסביוס מהמאה הרביעית לספירה, בתקופה הרומית והביזנטית. בשנת 1970 נתגלה ב"חרבת פרווה" כ-800 מטר צפונית לתל עצמו מבנה ציבורי ששימש כבית כנסת. אחד הממצאים המעניינים שנתגלו בחפירה בתל רחוב, מערכת ענקית של כוורות מה שמעיד על תעשיית דבש ומוצריו בקנה מידה מסחרי. אנו יודעים שבתקופת הברזל הופקו הדבש והתוצרים של הדבש בצורה מסחרית. בתקופת הברזל הכוורות נחשבו כמתקני ייצור של חומרים יקרים, על מנת להגן עליהם הם נבנו בתוך היישוב. המתחם של הכוורות בנוי על שטח נמוך מרצפת הבניינים שמסביב למתחם, להגיע לכוורות היה צורך לרדת לתוך המתחם עצמו. המתחם היה בנוי טורים טורים שכול טור מופרד מהטור השני במרחק 1.5 - 2 מטר. כל הכוורות בנויות כגליל, עשוי טין בלתי צרוף, שנעשה מחרסית וקש מיובש. אורך על כוורת כ- 80 ס"מ. נפח כל כוורת כ-56 ליטר. בקצה היה פתח זעיר שאפשר את כניסת הדבורים ויצאתם. בצד השני של הכוורת היה פתח שניתן לסגור את הכוורת במכסה טין [נמצאו מכסים כאלה באתר]. לכוורות היה ערך כלכלי רב וככל הנראה מי שיכול היה להחליט על הקמת הכוורות בשטח עירוני הוא השלטון המרכזי-ממלכתי, או משפחה רבת השפעה. אנו ראינו שלאחרונה הייתה פעילות חפירה גדולה באתר. מרבית הכוורות מכוסות בבד על מנת למנוע נזקי טבע. מנגד היו מקומות שחלק מהכוורות היו חשופות וניתן היה להתרשם.

חרבת פרוונה – בית הכנסת של תל רחוב ו"כתובת רחוב" – בחפירות נתגלה במקום בית כנסת קדום בגודל 18 מטר על 24 מטרים. רובו שימש כאולם תפילה ברם היו בו שני טורי עמודים מבזלת. ליד מפתח הפתח המרכזי נתגלתה הכתובת. זו למעשה גולת הכותרת של בית כנסת זה. כתובת זו מיוחדת את בית כנסת הזה משאר בתי הכנסת שאנו מכירים בארץ. גדול הפסיפס עם הכתובת 4.3 מטר על 2.75 מטר. זו הכתובת עברית הארוכה ביותר שתועדה בארץ עד היום, מה שאנו מכירים כ"כתובת רחוב". בניגוד לפסיפסים מבתי כנסת אחרים שנמצאו בסביבה [כפסיפס שנמצא בבית הכנסת בבית אלפא], אין על פסיפס זה כל איור. ישנה כתיבה קליגרפית של האותיות עם שגיאות כתיב ושיבושי לשון. הכתובת הינה העתק קדום של טקסט תלמוד ירושלמי שמקורו מחוץ לספר הכתוב. הכתובת פוענחה ופורסמה על ידי פרופסור יעקב זוסמן. כאמור הכתובת בלשון חז"ל, בה שמונה סעיפים שערוכים ב- 29 שורות. הטקסט כולל 365 מילים [כמספר הימים בשנה]. הכתובת ממשיכה במניין פירות וירקות האסורים בשנת שמיטה בבית שאן. בהמשכה מצוטטת במלואה "ברייתא דתחומין", שהיא ברייתא תנאית חשובה המופיעה בנוסחים שונים גם בתלמוד הירושלמי וגם בתוספתא ובספרי [סוף פרשת עקב]. כאמור הכתובת מתוארכת לתקופה הביזנטית, הטקסט עוסק בסוגיה הלכתית במשנה ובתלמוד על הכללה או החרגתה על בית שאן ב"תחום עולי בבל" בתקופת שבי ציון עד בית שני. בין היתר הטקסט מדבר על מצוות התלויות בארץ בנושאי שמיטה וברשימת "העיירות האסורות" עליהן חלים דיני שמיטה. בנוסף נתגלו בתל שלוש כתובות בעברית המתוארכות למאות 9-10 לפני הספירה ועליהם השמות "נמש", המזכיר את שם משפחת יהוא "נמשי" ו"אלישע" שמו של הנביא. בנוסף יש בכתובת תאור של "תחום סבסטי" וכוללת את "ברית התחומין" – קרי המקומות אליהם הגיעו עולי בבל, וכן פירוט סוגי הירקות שהותרו או אוסרו לגידול בשבי.
הערה:
המצאותה של כתובת זו בבקעת בית שאן היא לא מקרית. העמק הוא אחד האזורים אשר חכמי ישראל דנו, אם יש לחול עליו את "מצוות התלויות בארץ", דהיינו: אלו מצוות הקשורות לארץ ישראל. הייתה סברה כי העמק אינו נכלל בארץ-ישראל לצרכי קיום מצוות אלה.
קצרה פה היריעה מלהסביר את מהות הכתובת, ממליץ לקרוא על גבולותיה ההיסטוריים של ארץ ישראל שנחלקו לשלושה סוגים: 1] גבול האבות – הגבולות המובטחים לעם ישראל בתורה. 2] גבול עולי מצרים - הגבולות המיוחסים לכיבושי יהושע וממשיכי דרכו. 3]גבול עולי בבל – גבולות של עזרא ונחמיה מתקופת שיבת ציון ועד לסוף בית שני. כמו כן לקרוא על יהדותה והכללתה של בית שאן שהייתה סוגיה מכרעת בהגדרתם העצמית בתוך גבולות ארץ ישראל, לזה יש קשר ישיר לכתובת בבית הכנסת של תל רחוב.

אנדרטת "יבש גלעד" – יבש גלעד בירת הגלעד, נמצאת בנחלת חצי שבט המנשה בעבר הירדן. אנו פוגשים את אנשי "יבש גלעד" מספר פעמים בתנ"ך. בפעם הראשונה במעשה של "פילגש בגבעה" בפעם השנייה בעיר יבש התגלה כוחו של שאול המלך, ושם גם נקבר אחרי מפלתו בידי פלשתים. מיד לאחר שנבחר שאול למלך על ישראל עלה נחש העמוני על יבש. שאול יצא למלחמה, הצילם, והכה את עמון מכה רבה. במלחמתו האחרונה עם פלשתים נפלו שלושת בני שאול, ושאול עצמו נפל על חרבו ומת. הפלשתים תקעו את גווית שאול בחומת בית שאן, ויושבי יבש גלעד, שזכרו את חסדו עמם, לקחו את עצמות שאול ובניו מחומת בית שאן וקברו אותם תחת האשל ביבש (שם ל"א י"ב). האנדרטה מתארת את נשיאת גוויתו של שאול לקבורה.