כשהרוח בנשמתי פורעת, כשבחושך אני יושב לבד, כשהשמש, לא מנסה לגעת, כשהפחד אוחז בי לאט. כשצוחקת מכשפת היער, כשצורח עורב על החלון, מתקרב, והיא חדה כתער מתגנבת איזו תחושת אסון. אז מתוכי פורץ מעיין הוא מתגבר ומתגבר, ואז אני חזק, יותר חזק. הזמן חולף, שערות ראשנו מתארכות, כולם תקועים בבית, הערוצים גיבשו לוח שידורי חירום ועם כל כך הרבה זמן אוויר למלא, נדמה כי האולפנים הפתוחים כבר יצאו מכלל שליטה. אולם כדי להוריד חרדות, נזכיר רק שכולנו בזה יחד. המילה "ביחד" חוזרת על עצמה שוב ושוב, כאילו להדגיש עד כמה מפולגים ושונים היינו בימי השגרה. כעת אנחנו מבוהלים ביחד, נזהרים ביחד, מחטאים ביחד, נדבקים ביחד ומאבדים את זה ביחד. הגיע הזמן אשיחה עם אלוקים, אשאל לשלומי, אשיחה עם אלוקים, אמצא נחמתי, צעיר אני בנפש, מחשבותיי עמוקות הן, לעיתים מרגיש שדי מנשוא, ולשחררם תבוא. עדיין לא מסרתי, כל כולי אלייך, ורוצה ללכת בדרכך, מתאמץ ללמוד את חוקייך, כי מודה אני לפנייך מלך רחום, אתה הרי רואה, כמה שאני זקוק לעזרה, חמול עלי, תוביל אותי, תשפיע עלי רוח טהרה, תרחיק את הקורונה מבני משפחתי וממני. לב משתוקק באב, חולם, הורינה דרך קדושה, אשוב אליך בלב שלם, להרגיש שאני בריאה חדשה... סיפור רכיבת הבוקר השכם בבוקר יצאתי לדווש בחיק הטבע, לעיתים לאורך דרך, יש דקות יפות, בתוך הלב לעד דמעה שזולגת, ניסיונות רבים, והרבה כמהה. אוספים ומתרגלים, מתמכרים לעוד ולעוד, וכשנופלים זה מכאיבה, נשבר ומתחבא, מתחזק שוב עוד פעם חוזר. כשאני חוזר הביתה, כולם רוצים לגעת, איפה שכואב, דואגים לי אולי, אולי חשוב לדעת, איך להתעלם מכל הצלקות, ודי לעיתים על כל דרך. יש דקות יפות בתוך הלב לעד, דמעה לא זולגת, עייפים הרבה, נרדמים מעט. אוספים ומתרגלים, מתמכרים לעוד, רק עוד פעם, מקווה שגם מחר יוכל, על עצמי כולם רוצים לדעת... חזרתי הביתה שמח, עם כוחות חדשים ומצב רוח מרומם, עם עוד רכיבה מאתגרת, במזג אוויר אביבי ונעים. • זמן דיווש האופניים כולל (2:04) שעתיים וארבע דקות בלבד. • הוספת מספר קילומטרים נוספים לרפרטואר: 30:14ק"מ. • טיפוס מצטבר: 195 מטר. חברים יקרים, סוף שבוע טוב, רגוע ומהנה, שבת שלום, רק בריאות, נתראה בשבילים, פיירו קישור מצורף לגלריה: