כהרגלי כמדי כול שנה אני נוהג לדווש ביום העצמאות בהרי ירושלים, סביב האנדרטאות בעקבות לוחמים שנפלו. אלפי אנדרטאות ומצפורים הוקמו במשך השנים לזכרם של חללי צה"ל שנפלו במערכות ישראל, אחדים מבין אותם מקומות מוקדשים ליחידות ולחילות, ואחרים לחיילים שנפלו, ומשפחותיהם מנציחות אותם בהם. אהבת הארץ ואהבת הטבע משתלבות באתרי ההנצחה לחללי מערכות ישראל, את סיפורי הגבורה ומורשת הקרב תמצאו ביערות, בפארקים ובמצפורים שהוקמו ברחבי הארץ לזכר הנופלים. מאחורי כל אנדרטה עומד גיבור שהקריב את חייו למען המדינה, ומשפחה שלעולם לא תשוב להיות שלמה. מאז שעברתי לגור בתל אביב, אני חולף מדי פעם ליד אנדרטת פיגוע כביש החוף, המוכר גם בשם אוטובוס הדמים. השנה בעקבות הסגר, רכבתי בקרבת הבית, אכן היום בבוקר חלפתי ליד האנדרטה פיגוע כביש החוף, המוכר גם בשם אוטובוס הדמים, עצרתי, ועמדתי דום לזכרם. חזרתי הביתה וכתבתי את סיפור "פיגוע כביש הדמים: לפני 40 שנה התחולל אחד מאירועי הטרור הטראומטיים שידעה המדינה, פיגוע כביש החוף המוכר גם בשם אוטובוס הדמים היה פיגוע טרור שבוצע ב-11 במרץ 1978 על ידי מחבלים מארגון הטרור הפלסטיני "פת"ח", ובו נרצחו 35 ישראלים ונפצעו 71. כאמור, 40 שנה חלפו, אבל זיכרון השבת השחורה ההיא מוחשי וכואב ביום שבת אחר הצהריים, הגיעה לחוף מעגן מיכאל קבוצה של 11 מחבלים מהפת"ח, בסירות גומי. המחבלים יצאו לדרכם מנמל צור עם שחר, בספינת שילוח, שלושה ימים קודם לכן. בלב ים, הם עברו מספינת השילוח לשתי סירות גומי. בגלל תקלה בלתי צפויה הם עשו זאת מוקדם מהמתוכנן. בארגון הפת"ח פיגוע הטרור ניקרא מבצע כמאל עדואן. על שם בכיר בארגון הפת"ח שחוסל בידי צה"ל בשנת 1973 במבצע אביב נעורים. אני מדליק נר לזכר הנופלים יהיה זכרם ברוך סיפור רכיבת הבוקר מוקדשת לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ולנפגעי פעולות האיבה