אני מגדיר את עצמי כאדם צעיר בנפש, אדם רוחני, ואוהב לרכוש ולשתף ידע לא רק לעצמי, אלא גם לאחרים. מאז מספר שנים התחלתי לרכוב על אופניים, את האופניים הראשונים שלי קניתי גיל 45, פעילות הספורטיבית זו סיפקה לי מיד הנאה ייחודית שהפכה את חיי ממש. זה גרם לי להיות יותר רגוע, שמח, ומאושר בחיי. זמן הוא משאב שאינו מתחדש, ברגע שהוא נעלם, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי להחזיר אותו, אכן זו הסיבה שבזבוז זמן הוא זמן יקר וכה טרגי. ואז אנחנו נוטים להתייסר לדברים שהיינו צריכים לעשות קודם או אחרת. אבל ההתייסרות הזו רק מנציחה את תהליך בזבוז הזמן, הדאגה לעבר מונעת מאיתנו ליהנות לחלוטין מההווה ולהתכונן למיטב האפשר למחר. היתרונות היו פיזיים, נפשיים, אמוציונאליים ורוחניים, לאחר שמצאתי הנאה כזו, התחלתי לבכות בקינה על העובדה שחיכיתי עד גיל העמידה כדי להתחיל. בגיל 45 כבר הגעתי לשיא פיזית וידעתי שלעולם לא אהיה רוכב האופניים שיכולתי להיות. מצאתי את המצב בלתי נסבל. איך יכולתי לשלול את עצמי? תראו את כל מה שפספסתי, כל החוויות הגדולות שיכולות היו, כל המסלולים הנהדרים שהייתי יכול לרכב, אילו התחלתי קודם! אבל כשהתבגרתי במהלך השנים הבאות, הבנתי שכל השליליות משפיעה על היכולת שלי ליהנות מהפלא שהוצב לפני, והחלטתי לא לבזבז את זמני במחשבות, או אנרגיה שמתלוננת על מה שיכול היה להיות, אלא במקום זאת ניצלתי את זה במה שיש ומה יכול להיות כעט. נכון גלתי שעשר שנים יש מאחוריך - אף אחד לא אמר לי מתי לברוח, פספסת את האקדח הזינוק. אך מתוך מהפיצ'רים והסיפורים הרבים על הרכיבות שלי שאני כול כך שמח שהתחלתי לרכב בגיל 45. (רוכב כבר 22 שנים ללא הפסקה). אכן אחד השעורים שלמדתי בחיי, אפשר למכור את הזמן שלנו, אך אי אפשר לקנות אותו חזרה. זמן זאת ״הסחורה״ הגדולה והחשובה ביותר שאנחנו סוחרים בה יום יום, מרגע לרגע במהלך חיינו…ולא כסף כפי שנהוג לחשוב. זמן לא מחכה לאף אחד והוא לא חיכה לי, אין טובות. חזרתי הביתה מאושרת במצב רוח מרומם, ברכיבה מאתגרת יותר, באביב ומזג אוויר נעים. • זמן דיווש האופניים כולל: (3:28) שלוש שעות, עשרים ושמונה דקות בלבד. • הוספת מספר קמ"ש נוספים לרפרטואר: 43:01 • טיפוס מצטבר: 165 מטר. בנימה אופטימית זו שיהיה לכם המשך יום נהדר, אלוהים ישמור עלכם, נתראה בשבילים. פיירו קישור מצורף לגלריה