לפי הנחיות משרד הבריאות הסגר השתחרר זה מורגש לאורך טיילת החוף, גלשנים חזרו לגלוש, ספורטאים החלו לרוץ, חדרי הכושר נפתחו, חלקם גם חזרו לעבודה, ואני בשלי ממשיך לדווש. אני עדיין חושש מאוד להיפגש עם רוכבים, ולצאת יחד לדווש, למרות שביום שני רכבתי בירושלים עם חברים. מעדיף להמשיך לדווש לבד, כמות הנדבקים עולה אבל בקצב הולך ויורד, יש עדיין חששות כמובן שהיציאה תגרום לגל שני - גל שני, בהיסטוריה היה ממושך ומסוכן יותר. חוששים גם ממוטציה של נגיף הקורונה, אבל מבינים משהו שהיה לנו חשוב להגיד כבר לפני חודשיים (עם כל הצניעות) - הקורונה לא תהרוג אותנו, הפחד מהקורונה יהרוג עשוי להרוג לנו את הכלכלה. אז אנחנו שמחים שיוצאים מהבתים וחוזרים לעבודה - באופן מדורג. רק חשוב להפנים - זה יהיה תהליך של כמה חודשים טובים. עדיין רבים שלא יחזרו מחר בבוקר, ברוב המקומות עדיין מדממים, הלקוחות לא חוזרים מיד, השוק בטראומה, בעצם בפוסט טראומה. לוקח זמן להתאושש. סיפור ריבת הבוקר כל שנה הגבעה פורחת, כל שנה באותו מועד, מדווש לי ולא קוטף, את היופי אסור לקחת, כי ניתן לנו הוא כעת. יצאתי שוב אל הטבע, תפוס לרגע סוד בריאה, לטבול את עיניי בצבע שפשט בין השדות סביב לשבילים. כל שנה אהבה פורחת, עת לקחת ועת לתת, לא יוכל את היופי איתי לקחת, הוא ניתן לני רק כעת. כל שנה כלנית פורחת, כל שנה על אותם שבילים לאורך הנחל, ובין השבילים בשדות. מהשדות עברתי לאורך טיילת החוף, אני פתאום עומד בכיכר גדולה ושוקקת, בדרכי עם האופניים לאימון רכיבה, מרגישים שאחדים מגלים אדישות למצב; אני מודאג מהעומס האנושי שבמרחב הציבורי; אני נזהר למרות שאני מבין שיהיו גם כאלה שיתייחסו לשפע הזה כאל הזדמנות. עבורי זה התמודדות עם החרדה הגדולה ביותר להידבק בנגיף, פוחד להימצא במקומות פתוחים והומי אדם במרכזי ערים. ובלשון מקצועית – אני חושש ונזהר. חזרתי הביתה מאושר במצב רוח מרומם, ברכיבה מאתגרת, במזג אוויר קיצי ונעים. • זמן דיווש האופניים כולל: (3:59) שלוש שעות, חמישים ותשע דקות בלבד. • הוספת מספר קמ"ש נוספים לרפרטואר: 51:12 • טיפוס מצטבר: 225 מטר. שיהיה לכם המשך שבוע נהדר, אלוהים ישמור על כולנו, נתראה בשבילים. פיירו קישור מצורף לגלריה: