מדי כול רכיבה אני נוהג לכתוב את סיפור הרכיבה, אני בוחר לחלוק עמכם את חווית התחושה שמסביב לאופני החיים - מסע אופניים במסלול החיים ושפע של סיפורים, שחלקם תלויי זמן, כלומר – עכשיו, או לעולם לא.

כיצד מתחברים ערכים של שינוי והתפתחות, דווקא לאופניים? הרי עובדה ידועה היא שכלי התחבורה עצמו כמעט לא השתנה מאז המצאתו במאה ה-19, בעוד שלצידו נמצא האדם הרוכב, העובר תהליכים של צמיחה, שינוי והתפתחות מינקות ועד זקנה. סט שלם של חוויות שונות מתפתחות סביב האופניים, ונדמה שלכל שלב בחיים, הם ממלאים צורך ייחודי ושונה מקודמו. הם הגלגלים של הילד כמו של המבוגר, מבטאים רכיבה והנעה עצמאית אך מחוברים בקשר הדוק לחוויית הרכיבה בקבוצה או הזוגית-אינטימית, הם אמצעי להגיע ממקום למקום כמו לשוטט וליהנות מהמרחב.

לאופניים אין קיום ללא רוכב על אופניו, הוא בעצם גוף היברידי, חציו בשר ודם וחציו ברזל, שכל מהותו הוא בחיבור ביניהם על מנת לחולל תנועה. יכולת התנועה קדימה נוצרת בזכות פעולות חוזרות ונשנות, אשר כאשר הן נפסקות נעלמת גם זכות הקיום של הכלי. קשר אדם-מכונה הדוק זה יכול להסביר את ההשפעה ההדדית שמתקיימת ביניהם, במובן זה שהאדם מעניק ל"מכונה" המחוברת לגופו משמעויות רחבות וחיבור לרבדים עמוקים יותר בנפשו.

פעולת הרכיבה מעניקה חווית רכיבה שונה, ומעמד חדש למקום שאיננו "מקום": המרחב בין נקודת המוצא לנקודת היעד, שבו בעצם "מתרחשים החיים". בנוסף, ברכיבה על האופניים כל החושים פתוחים למרחב: הצבעים החדים של הטבע, הרעשים והקולות, הריח ותחושת האוויר על הפנים. בכך מעניקה הרכיבה הזדמנות לביטוי ופורקן של תחושות ודחפים, בדיקת גבולות ויחסים עם העולם והחברה אשר הם מעבר לכל כלי תחבורה רגיל. גם חוויה ייחודית זו מחברת את האופניים לצרכים העמוקים יותר של הרוכב ולמהלך חייו האמיתיים המתרחשים ברגעים שבין נקודות השיא.