סיפור רכיבת הבוקר
הטל נופל, ערב צונן על פני, פרשת הקורונה הרסה מדינה שלמה, מחר אני אתעורר ואפקח את עיני - אלוהים אדירים, עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.
איזו מדינה מיוחדת במינה, ממשלה לוחצת, מדינה נלחצת, אנשים בוכים, עיבדו את פרנסתם, אין איך לשלם מיסים וגם קופת חולים, אין יותר כבר עבודה, הקופה ריקה, אין ממה לחיות, סגרו את הלשכה.
זה מכבר אין איש מחכה לי שם בשבילים , ואם אין ים, הרי אין גם ספינה, הדרך קצרה חזרה הביתה, ובכן מה? עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.
"בסוף מתרגלים להכול", קובע המשפט הידוע. אבל האמת היא שתחושת הבדידות שליוותה אותי, לאורך חודש יולי, זה לא היה פשוט.
בכנסת הם יושבים, צוחקים עלינו לקחו את החסכונות, הלכו הפיצויים, לנו כבר נמאס, דפקו לנו עוד קנס, גם על החלב הוסיפו את המס.
ממשלה אטומה שדואגת רק לעצמה, וממשיכה להטיל מיסים למרות כול המשבר, יש לנו שרים שרק כיסא רוצים, לא עושים דבר ורק מבטיחים
איפה השוויון, איפה החזון איפה המוסר, איזה ביזיון.
מה אספר, יש דברים רבים עליהם נוותר, למרות הבלגן והחסרונות, על מדינתי לא אוותר לדורי דורות.
חזרתי מרכיבה מאתגרת, נהניתי מהטבע, וכמובן מהחוויה הייחודית של שעות הבוקר השקטים, לפני סערת ההמונים.
· זמן דיווש על אופניים כולל: (4:37) ארבע שעות, ושלושים ושבע דקות בלבד.
· תוספת מספר קמ"ש נוספים לרפרטואר: 67:10 ק"מ
· טיפוס מצטבר: 275 מטר.
אני אישית ממליץ לכולכם להיות אופטימיים זה הרי יגמר בסופו של דבר תראו גם את הצד החיובי שבכל האוויר הנקי, אין תאונות הטבע במלוא עוצמתו, יתרה מכך כדור הארץ זקוק למנוחה - מאחל בריאות ואושר לכולכם.
בנימה אופטימית זו מאחל לכם שבת שלום, סוף שבוע מהנה, נתראה בשבילים.
פיירו
קישור מצורף לגלריה: