התעוררתי עם אור שחר ראשון במיטתי 9.8.2020
התעוררתי עם אור שחר ראשון במיטתי, קריות משי מסביב לראשי, מכוסה בשמיכה קלה.
כאן בתל אביב למדתי להסתדר בקור של המזגן, ובמיטה קרה כבר למדתי להסתדר.
במיטה קרה כבר למדתי למצוא את החום, עכשיו יש בי כוח, שמה שאשכח.
מתחת לשמיכתי, אוהב להסתתר, ולדמיין שיהיה לי טוב, עוד מעט יהיה אהה.
אינני בטוח שיש זמן לחכות, למשהו אחר, אז כן באלי לראות את היום הזה, אהה.
אני לא מוצא את השקט, שאין לאן ללכת יותר כי אולי השבילים נגמרו לי
אלאים, ממתין לזריחת השמש, שלחי לי קרן שמש, ותני לי דרך לצאת מהחושך הזה.
הפחד מלספר לך, איך כל בוקר אני מוותר, וכשהשמש בפתח מתכסה, ושוב מסתתר, מדמיין....
אני לא מוצא את השקט, שאין לאן ללכת יותר, שלח לי קרן שמש, פתח לי דלת לצאת
אל החופש הזה.
מתחת שמיכה חלומות, לבוקר חדש למדתי להתעורר ולקבל בלי חשש את האור החודר, ויש בי כוח דלת לפתוח להוציא את עצמי מהחלום, כי מתחיל עוד יום חדש.