התעוררתי כהרגלי, השעה ארבע בבוקר, מתארגן לצאת לשבילים, יום חדש מתחיל, העיר קוראת לי להרגיש על מה שרואים, ועל כל מה שיש בפנים מודה אני.

שחרית, לב מביט לתוך עצמו, בטן מלאה תפילה, נושם אוויר באמונה שחרית, אהבה ללא נודע, בעוד בוקר של בריאה, שהכול בו לטובה... שחרית.

קול המון, ברגע של אמת, כל אדם בתוך עצמו, הוא גר ומתפלל, מודה אני.

"בפרוש השחר, תן לנו אור על כל הר ובית, שלא נישא תפילה לשווא, זמר עקר ענף עץ הזית, אם לא יבשיל פריו עכשיו"

ובמרחק שמים הלבינו, לא עוד יגון ישתו עד תום, לא עוד מולם ראשינו ירכינו, לא עוד נמר עם שה יתום. לא כמפרש בארץ בלי מים, לא קול קורא בתוך שממה, אלה מול אלה יישאו עינם, לא ילמדו עוד מלחמה.

תקווה כבר ארוזה, בתוך קופסא ורודה, והכל נראה מוזר, בארץ לא נודע, הגלגל שוב מסתובב, מעל מסך עשן, והאור המהבהב, זוהר עלי עכשיו.

לפעמים חלומות מתגשמים, לפעמים, כשהלב עוד תמים, לפעמים, בליל קיץ חמים לפעמים חלומות מתגשמים.
השבילים שמובילים לארץ החלום, נפתחים ומגלים את כל רגעי התום, אורות הכרך דולקים עכשיו.


בכל חדרי הלב, בתוך תוכי יש הרגשה של אושר מתקרב - לפעמים חלומות מתגשמים...בן השבילים פרחי הלב מתעוררים, במיליוני צבעים, והשמיים זוהרים מול שער הפלאים עוד דקה בחשיכה, והמון קולות,אולי עכשיו, אולי מחר, אקום אל תוך חלום.
לפעמים חלומות מתגשמים...