סיפור רכיבת הבוקר עם אור שחר ראשון יצאתי אל השדות, להתחיל את היום שלי, מעלי ומאחורי ענן מסתתר כוכב קטן, מסתכל על העולם הוא לא מבין איפה כולם. בראשית היו שמים, היה הים כחול, היו לי יום ולילה, שעות רבות כחול, הייתה הארץ, דשא עשב רך כשי לה, גן בעדן, גן בלי שער, משמים גשם טוב ניתך. ואלוהים היה רחום עם שחר, למשמרת נתן הוא לי את החיים שמיים שחורים, פיה לבנה, כוכבים צורחים את שמה, עיניה דומעות ענן שם צועק, הוא לא מבין איך זה קורה. בוקר עולה בינתיים, לא חשבתי על מאומה, מסביב הייתה רוח, שתי עיניים אלה כוכבים שחורים, מה נשאר ולא היה ביננו, זיכרון חולף רק הרעד שעובר עוד בגופי, שומע את קולך. בדרך חזרה הייתה לי מעט שמש, זימרו לי ציפורים, ובשדות הבשיל הפרי, תותים וגרגרים. בדרך פגשתי שלושה חברים, חבר אחד לימד אותי לשמוח, היה מי שלימד אותי לבכות, היה מי שעזר לי גם לסלוח מכל הלטיפות, העלבונות והמכות נשאר לי רק אל תוך עצמי לברוח. מכל החברים שלי קיבלתי את הטוב, את החיוך נתן לי החבר הכי קרוב, קיבלתי מכולם את המיטב. חזרתי הביתה עם חיוך שמח בלב, מרכיבה מאתגרת, נהניתי מהטבע, החוויה הייחודית של שעות הבוקר השקטים, לפני סערת ההמונים. • זמן דיווש על אופניים כולל: (3:57) שלוש שעות חמישים, ושבע דקות. • תוספת של מספר ק"מ נוספים לרפרטואר: 50:12 ק"מ בלבד. • טיפוס מצטבר: 200 מטר. בנימה אופטימית זו, לא נותר לי אלא לחשוב שאולי אנחנו לקראת סוף של משהו, גילוי של דמות משיחית ואלוהית…שתגאל את עולמינו הכאוב ואת ארצנו בפרט פיירו קישור מצורף לגלריה: