גם כשקר והרוח משתוללת, יש מי שאינו מוכן לוותר ויוצא לרכוב על אופניו. כמה דברים האמיצים בינינו צריכים לזכור אם הם לא רוצים לחזור הביתה כעיסה של בוץ. אחרי הכל, אין דבר הזוי יותר מ להשכים קום, כשבחוץ קור כלבים ועדיין חשוך, לעלות על אופניים ולדווש בכוונה תחילה אל מול הרוח המקפיאה. אך בדיקה קצרה מגלה שרוכבי אופניים המיתיים לא יאפשרו צינת הבוקר, ואפילו לא לגשם, להוריד אותם מהאוכף. חוץ מזה, מתברר של חורף יש קסם משלו. בארץ, עונת הרכיבה הטובה ביותר היא דווקא החורף", פנסיונר, כרוכב המתמיד לרכיבות שטח. מיד אחרי ימי גשם יש בעיה של בוץ ברוב הסינגלים, (שבילי אופניים צרים), אבל יומיים-שלושה אחרי הגשם, הכל כבר יבש, האחיזה בקרקע מצוינת, ואפשר אפילו לרכוב ברמות טכניות גבוהות יותר מאשר בקיץ, שהשבילים מאובקים. אם נוסיף לכך את מזג האוויר הנעים יחסית, הנוף, הפריחה והאוויר הנקי, זו חוויה שלמה". "בעיקרון יוצאים לרכוב בכל מזג אוויר, אבל יש הבדל בין מי שרוכב למען ההנאה בלבד ובין מי מתאמן מדי-יום. כרוכב מקצועי לא יכול לוותר על אימון גם אם יורד גשם זלעפות. אני אוהב לרכוב דווקא בגשם, בשל האתגר בהתמודדות מול איתני הטבע, הטעם המתוק במיוחד של תה חם בתרמוס בתום המאמץ, האוויר הנקי שאחרי הממטר, או סתם מפני שההנאה מהסבל היא חלק מהחוויה הבסיסית בענף. אך כדי שההנאה מהסבל לא יהפוך לסיוט או להתקררות קשה, חייבים להקפיד על שני דברים כשרוכבים בחורף: לבוש מתאים ותחזוקת אופניים. סיפור רכיבת יום חמישי בבוקר השעה עשר וחצי בבוקר, מזג אוויר חורפי, הרחובות ריקים מאדם, לאורך נחל הירקון, וטיילת החוף נמל תל-אביב, רוחות סוערים, עננים שחורים בשמים, ים סוער, גלים גבוהים. אני מרגיש, שאני האיש הכי בודד בעולם, מוצא את עצמי מדווש נגד הרוח. גשם החל לטפטף, הרוח מתגברת ועושה שמות לאורך השבילים. מתקפל וחוזר הביתה בדהירה, כמו שיכור, הרוח מעיפה אותי מצד לצד, ואני רועד מקור ונכנס עם הראש בקיר. הספקתי לחזור הביתה לפני גשם זלעפות החל גם לרדת, חזרתי עם חיוך שמח בלב, רכיבה מאתגרת, נהניתי מ האתגר, והחוויה הייחודית לדווש נגד הרוח. • זמן רכיבה: (2:52) שעתיים וחמישים ושתיים דקות. • תוספת של כמה ק"מ לרפרטואר: 36:42 קילומטרים. • טיפוס מצטבר: 170 מטר. מאחל לכולכם המשך שבוע מקסים ומהנה. פיירו קישור מצורף לגלריה: