החדר חשוך, שמיכות חמות, ומעבר לרעש המאוורר יש שקט מוחלט. אבוד אי שם עמוק בתוך חלום, אני במקום המאושר שלי. ואז, הדממה נשברת על ידי תזמורת צ'לו שנשבר לי אקורדים שלה מהדהדים על פני החדר, ההרמוניות שלהם מטרידות את שלוות תרדמה. היד שלי מטלטלת מתחת לכיסויים ומשתיקה את הטלפון שלי, אני טומן את פני עמוק יותר בכיסויים מתחיל לדעוך לישון. אבל המוח שלי כבר לא יכול לחזור לשקט השלווה של פעם ושואל את השאלה: "מדוע אזעקתי כל כך מוקדם?" שאלה זו דוהה מהזיכרון כשאני עוצם את עיניי, נותן לחושך להקיף אותי, והשמיכות החמות עוטפות אותי; אני על סף שינה כשאני זוכר: זה יום שישי. זה יום שישי! פתאום, עייפות השינה נעלמה, מוחלפת באנרגיה חדשה, כמיהה חדשה. כמיהה ליער, להיות בחוץ. כמיהה לרכוב על מסלול העפר ולעוף בין העצים. כמיהה לשחרר את הענק שלי בכלוב ולתת לטאלוני הגומי שלו לגרוס את המסלול היחיד המקומי. ליבי זועק לנסיעה ביום שישי בבוקר! קרשנדו זה באנרגיה הוא קצר מועד כשאני אמיץ באווירה המקפיאה מחוץ למיטה שלי. המשימה הראשונה שלי על הבוקר הכנת כוס אספרסו משובח. כשהקפה מטפטף אריח מחלחל לאוויר, אני מתתיך לאכול יוגורט פירות. התארגנתי ויצאתי לדווש, כאשר מתחזקת, ההתרגשות הראשונית. אבל מחוץ לשמים חשוך וטמפרטורת הבוקר היא רק 14 מעלות. האם זה קר מדי? איך להתמודד בקלות עם שאלה כה קשה, אני מתחיל לדווש לעבר השבילים של הירקון טיילת החוף הדרומית של תל אביב יפו, ושכונת עג'מי. עכשיו, אני מרגיש את שהשעה מאוחרת עוד מעט כניסת שבת, שאני ממהר לחזור הביתה. יהיה מספיק זמן לאכול, ומקלחת לפני שאני מתחיל לכתוב את הפוסט הרכיבה של היום. חזרתי הביתה, נהניתי ממזג האוויר האידיאלי לרכיבה, והחוויה המאתגרת, המרתקת. • זמן רכיבה: (4:10) ארבע שעות, ושתים-עשרה דקות בלבד. • תוספת של עוד כמה ק"מ לרפרטואר: 50:35 קילומטר. • עלייה - טיפוס מצטבר: 235 מטר. • ירידה - טיפוס מצטבר: 245 מטר. "מאחל לכולם, חג פסח שמח וכשר" פיירו קישור מצורף לגלריה: