על השבילים. כאן בתל אביב - העיר דוברת העברית הראשונה בתקופה המודרנית - שמדינת ישראל נולדה. לפנות בוקר עזבתי את הבית בניסיון לצאת למסע מרתק נוסף שלוקח אותי מעיר עברית למדינה עברית, שבילים שמתחילים עם הקמת תל אביב בשנת 1909 ומסתיים בהקמת ישראל בשנת 1948. השכם בבוקר יצאתי מצפון תל-אביב לעבר גשר המכביה, שם פגשתי שלושה חברים, על מנת לאחל להם פסח שמח. נהגנו לפני מספר שנים לדווש יחד. המשכתי את דרכי לאורך פארק הירקון, נחל הירקון הוא השני בגודלו, הוא מנקז יובלים רבים ושטחים של 1,800 האוגרים המרובעים. באופן מדהים, למרות הזיהום הקשה של הנחל, יש בו חיים. ניתן לפגוש צמחייה רבה לאורכו: שיחי פטל, מקל, ערבה, נופר צהוב ועוד. צבעי מים: אגמגם, דג מלכים, פרפרזות, קומונריים, ברווזים ועוד. בעלי חיים אחרים שניתן לראות צבי ביצה, צב רך, נוטריה, שועל ושלוחה. ובמי דגים מסוגים שונים. אולי נפגוש חסיד ברסלב מתבודד בין העצים. בעלי חיים נוספים שניתן לראות: צב ביצה, הצב הרך, נוטריה, שועל, נמייה ודורבן. ובמים דגים מסוגים שונים. ואולי גם נפגוש חסיד ברסלב מתבודד בין העצים. המשכתי עד נמל תל-אביב, שממוקם בחלק הצפוני של קו החוף של תל אביב, בין חוף מציצים לנחל הירקון. הנמל המתפרש על שטח של כ- 90 דונם, הוקם בשנת 1936 והינו הנמל העברי הראשון. בשנת 2001 החל שיקומו של נמל תל אביב, מבני הנמל שקמו את המבנים ההיסטוריים נפתחו מסעדות, חנויות בתי קפה ומרכזי תרבות. לאורך הנמל נבנתה טיילת עץ ייחודית מהווה מקום מפגש, בילוי ופנאי למשפחות רבות. לאחר סיבוב בנמל המשכתי לחוף הצוק הדרומי, משם למרינה הרצליה, בקצה המרינה יש שובר גלים עם טיילת מדהימה . בסופו ניתן להשקיף על חופי הרצליה ובבוקר לצפות לחובבי הגלישה למיניהם, והמפרשיות, נעים שקט ולא שיגרתי. מרינה הרצליה, היא שוכנת לחופה של העיר הרצליה, מדרום למלון "אכדיה", בעורפו של תל מיכל. המרינה משתרעת על-פני שטח של כ-500 דונם. על מחצית מהשטח שוכנים המעגן והמספנה, מבני ההנהלה הכוללים, בין היתר, את מנהלת המרינה, משטרת הגבולות והמכס, מבנים לחינוך ימי, תחנת דלק ובתי מלאכה. המחצית השנייה כוללת שטחים ציבוריים פתוחים, שטחי נופש ותיירות ושטחי מסחר. חזרה הביתה לשכונת המשתלה, דרך מחלף פי-גלילות לעבר "שביל השדות" של רמת השרון.