התאונה שינתה את חיי, במשך שלושה חודשים. המון חברים חשבו שאני לא יוכל לחזור לדווש, אך השיקום המופלא בהליכות מדי יום עזרו לי להתאושש במהרה ולחזור לדווש על האופניים. אהבתי האובססיבית לאופניים, שאפילו תאונת דרכים קשה לא מנעה ממני לחזור ולדווש. ולזה אני קורא חוצפה ישראלית. היום, שלושה חודשים לאחר מכן, אני יכול לחייך בסיפוק ולסמן לעצמי וי קטן. וכך התגשם עוד חלום. קיבלתי חיים חדשים, וחזרתי לרכיבה, הרבה יותר מוקדם מהמשוער על פי האורטופד שלי הוא לא האמין שאני יחזור לדווש. הסיפור שלי הוא לא רק סיפור של שיקום מוצלח, אלא של מי ש בעשר אצבעות בנה את עצמו מאפס. כולנו מכירים את המושג "חוצפה ישראלית". המילה חוצפה מתארת לרוב משהו שלילי. אבל כשמצרפים למילה חוצפה "ישראלית", מקבלים מושג שרובנו תופסים באופן חיובי, עם קריצה וחיוך. בחברה הישראלית, לא פעם מסתבר שכדי להשיג דברים, צריך לדעת לעמוד על שלך, ולא משנה באיזו דרך. החוצפה הישראלית בונה אופי חזק ועמיד, אך מנגד היא גורמת למריבות, ותגרות. רכיבת יום חמישי בבוקר 8.7.2021. השכם בבוקר עדיין חושך בחוץ מתעורר ויוצא לדווש, בלי חששות, בלי פחד. לקום כל בוקר ולצאת אל החיים, ולנסות הכל לפני שייגמר, לחפש שוב מאיפה הגעתי ובאתי , ולחזור בסוף תמיד להתחלה. למצוא בכל דבר עוד יופי, ולהמשיך לדווש עד שנופלים מעייפות. כשאני עייף אני קורא לזה נינוח, וזה הסימן שהגיע הזמן לחזור הביתה. חזרתי הביתה לאחר ניסיון מאתגר של חווית הרכיבה, נהנתי ממזג האוויר הקריר של הבוקר. • זמן דווש: (4:20) ארבע שעות, ועשרים דקות. • תוספת של עוד כמה ק"מ לרפרטואר: 41.07 קילומטרי. • קלוריות 1056 KCAL קלוריות. • עלייה: טיפוס מצטברת 190 מטר. • ירידה: ירידה מצטברת: 185 מטר. מאחל לכם סוף שבוע מהנה ושקט, נתראה בשבילים. פיירו קישור מצורף לגלריה: