הקורונה התפשטה לכל נדבכי החיים ועצרה את רוב הפעילויות האנושיות הנעשות בתוך הבית ומחוצה לו • זו כנראה המגפה הכי אנטי-סוציאלית שבני האדם הכירו במאה השנים האחרונות ואין לדעת כיצד האנושות תצא ממנה בעידן הפוסט קורונה.

בחיים לא דמיינתי לעצמי שיום אחד יתעורר וימצא את עצמי במצב כזה. החברה האנושית היא הכי עירונית שהייתה אי פעם, ובחברה עירונית אנשים נמצאים במגע זה עם זה כל הזמן, למשל כשהם נוגעים בכפתורים של מעליות. זה שהיו לנו מאה שנים בלי מגפה מעיד על איתנותה של מערכת החיסון שלנו.

בין השבילים ביער ובשדות גם עצים צפופים מאוד, וזה לא מקדם תחלואה גבוהה בעצים.
עצים ביער הם לא מונו קולטורה (חד זניות, חקלאות שבמסגרתה מגדלים צמח אחד בלבד). בחקלאות זה תמיד סוג אחד של חיטה, או סוג אחד של גפן, ואם מגיעה פטרייה היא מדביקה הכל. לכן חקלאים נאלצים כל הזמן להדביר מגפות בחלקות שלהם: אם היה ערבוב של צמחים, הפטרייה לא הייתה יכולה לקפוץ מגפן לזית, נניח.

"בטבע, לעולם לא תיתקל ביער שכולו אורנים מזן אחד בלבד. זה קורה רק כשמדובר ביער נטוע, כמו בישראל ובמקומות אחרים — וזו בדיוק הסיטואציה שבה באה מגפה ומחסלת את כל היער. זה בדיוק כמו התפרצות של מגפה באזור עירוני”.

על פי ההיסטוריה "מגפות הן בעיה של ערים" - מגפות עולמיות קודמות תמיד התרחשו כשאנשים החלו להצטופף בערים. זו לא בעיה חדשה, אלא בעיה של 2,000 שנה.

המגפה היוסטיניאנית למשל התרחשה בערך לפני 1,500 שנה בתקופה שהייתה אורגניסטית לשעתה; היא הובילה לכך שרבים עזבו את הערים, ותנועה משמעותית בחזרה אליהן החלה רק אחרי המהפכה התעשייתית.

גם האבעבועות השחורות או הדבר היכו בלונדון, כולם ברחו מהעיר, בדיוק כפי שאתה רואה עכשיו. למשל במנהטן וכל מי שהיה יכול לעזוב להאמפטונס (אזור כפרי שמצוי 150 ק”מ ממנהטן) או לאן שהו בעולם עשה זאת. זה דפוס שחוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה.