סיפור רכיבת שבת: מגפת הקורונה, שבתקופה אחת קצרה הגיעה אלינו, הפכה את חיינו וחיי כל העולם, נתנה לכל אחד מאיתנו להרגיש מה זה משפחה, ואיך ליהנות מכל דקה שאתה עם המשפחה.לימדה אותנו איך באמצעות נגיף אחד המציאות השתנתה. אכן מאז משבר הקורונה, אני והאופניים תמיד יחד, הפכו להיות זוג מאוהב, מתבודדים לבד בשבילים, נושמים אוויר צח ונקי ונהנים מהטבע. תופעות, המצאות והתפתחויות טכנולוגיות מתרחשות בתוך הקשר חברתי ותרבותי. בסקירה זו ארחיב לא רק על הטכנולוגיה של האופניים אלא גם על האופניים כרעיון בעל משמעות חברתית – רעיון שבדיווש אחד מביא לידי ביטוי טכנולוגיה, חברה ותרבות. הרעיון של האופניים מורכב משלושת אלה: המבנה הטכנולוגי שלהם, השימוש במבנה הזה, הסביבה והמשתמשים – גברים ונשים, עשירים ועניים, ילדים ומבוגרים, שחורים ולבנים, פועלים ובעלי מפעלים, אצילים ובורגנים. השימושים הללו, שלעתים נדמים כמובנים מאליהם, היו בתחילת הדרך חידוש מרענן ואף היו נתונים במחלוקת. כיום האופניים נדמים כחלק בלתי נפרד מהגוף שלנו, ולא בכדי אומרים: "פעילות זו או אחרת היא כמו רכיבה על אופניים – לא שוכחים אותה", כלומר רכיבה על אופניים היא אמנם פעולה נרכשת, אולם מרגע שנרכשה הרי היא טבועה בגוף האדם המודרני כפעולה טבעית. גם רעיון האופניים, החל כרעש גדול, היום הוא כמעט מובן מאליו. סקירה זו תיכתב על פי הנושאים הבאים: טכנולוגיה, משתמשים, תקשורת וההקשרים הפוליטיים – כל אלה מצטרפים יחדיו לרעיון האופניים. שבת, בבוקר עדיין חשוך בחוץ, כמדי יום יום יצאתי לדווש בין השבילים כל הזמן בנתיב אחד לא תמיד מסומן, ומה שמצדיק יותר מכל את הרחוק, הבדידות, את הייאוש הגדול הוא העובדה הפשוטה, החותכת שאין לנו בעצם הרבה ברירה לאן ללכת. מה התכלית של זה הכאב, אם לא לנענע לי את הלב ששקע בתרדמה, וזה זמן רב שלא החסיר פעימה, מבדידות האנשים הופכים קשים, מעטים יוצאים ממנה נשכרים ומכל הגלויות, ועם כל הבעיות מסביב יהום הסער רב הקושי והצער, לי כל גל נושא מזכרת מן הבית, מן החוף, מן העצים יפי צמרת, וזהב שלכת בת חלוף. אבל יש על מה לשמוח יש עוד אומץ, יש עוד כוח. חזרתי הביתה מרכיבה מאתגרת, נהנתי ממזג האוויר הקריר של שעות הבוקר. • זמן דווש: (4:37) ארבע שעות, ושלושים ושבע דקות. • קילומטרים: תוספת של עוד כמה ק"מ לרפרטואר: 54.28 קילומ