כך החיים שלנו השתתנו מבידוד לבדידות, על סמך מה שקורה כעת וגם על סמך התמודדויות דומות של האנושות בעבר, והערכה עגומה על הדרכים שבהן המגפה תמשיך לעצב את חיינו גם אחרי שנתחסן, בהתבסס על מחקר מעמיק, שאת עיקריו פורסמו כבר לפני כמה חודשים. שקשה לשמוע ולהסתגל את מה שיש לומר על חיינו עם הקורונה מעל כל במה, בראיון בלעדי ל"מוסף כלכלי סט".
למשל, על הנזקים הנפשיים: "באופן כללי הצעירים יישאו את הצלקות הפסיכולוגיות והכלכליות עוד הרבה זמן, וסגירת בתי ספר יוצרת נזק פוטנציאלי לילדים", אכן הילדים נפגעו נפשית באופנים שאנחנו עדיין לא לגמרי מבינים. גם בלי המגפה מיליוני ילדים עוברים מדי שנה אירוע טראומטי, גירושים, אלימות, עוני, ועכשיו צריך להוסיף לזה את הקורונה", ותחושת בידוד כל כך ארוכה היא משהו שלא הכרנו, ויקח לנו זמן לצאת מזה.
הנזקים הנפשיים אינם היחידים כמובן, יש גם פגיעה בריאותית ארוכת טווח, פגיעה כלכלית שאין עוד דרך להעריך וכן הלאה. "על כל מת יש חמישה אנשים שהיו חולים והחלימו אבל יסחבו נזקים פיזיים לטווח ארוך ולתמיד. "בארצות הברית זה אומר בערך 5-4 מיליון בני אדם. 100 מיליון אנשים בעולם נפלו לעוני כתוצאה ישירה של המגפה".
על סמך מה שקורה כבר היום בארץ, אני חושב שכבר חזרנו למועדונים ולאסיפות גדולות, אנשים לוקחים סיכונים, אפילו קצת הפקרות.
בתחילת הסגרים נוצרה פנטזיה שנלמד את הלקח, נשתנה ונהיה אנשים טובים יותר. זה יקרה.
"אני חושש שלא. אני מאוד אוהב בני אדם, אני חושב שאף שיש הרבה מאוד אנשים רעים אנחנו מין מופלא, אנחנו מסוגלים לאהבה, לחברות, לשיתוף פעולה ולהקרבה הדדית. יש לנו תכונות מדהימות, אנחנו מלמדים ולומדים זה מזה, משהו שמנים אחרים לא עושים, אבל אני לא חושב שנשתנה פתאום. יהיו השלכות פוליטיות, כלכליות, גיאו־פוליטיות, אבל בסוף אנשים הם אנשים, לטוב ולרע".
יותר מזה, ב־2024 זה יהיה כמו שנות העשרים העליזות אחרי המגפה של 1918. בדרך כלל בזמן מגפות יש עלייה באמונה בדת, בהתכנסות עצמית, אנשים חוסכים כסף — אבל אחר כך יש תקופה של תשוקה גדולה למפגשים חברתיים.