ישנו קשר ישיר בין וירוס הקורונה שמשתולל עכשיו בכל העולם ולבין מצבנו הבריאותי – הנפשי והפיזי. הקורונה משפיעה על כל תחום ותחום בחיינו ובחיי הסובבים אותנו, וכולנו מרגישים זאת ללא יוצא מן הכלל.

כך משפיע וירוס הקורונה על בריאות הנפש שלנו:
• הוא מעורר תחושות של חוסר תקווה
• הוא מערער את היציבות התעסוקתית
• הוא גורם לנסיגה חברתית
• הוא גורם לבדידות
• הוא משנה את הלך החיים מחיים להישרדות
• הוא מעורר ייאוש
• הוא מעורר חרדה לבריאותנו
• הוא מעורר פחד לחיים של אהובינו
• הוא מערער את הביטחון הכלכלי
• הבידוד מקשה עוד יותר להסיח את הדעת מהקשיים הנפשיים שאיתם אנחנו מתמודדים

שגרת החיים עצרה בחריקת בלמים מול מסך של וירוסים בלתי נראים. קיר שקוף. טלטלת הבלימה סדקה את המוכר והפיצה באוויר עננה סמיכה של אימת מוות.

חוסר הוודאות הוא רעל. אבל לא חייבים לבלוע. יש במה להיאחז. המחשבות נודדות אל השפעת הספרדית. יצאו ממנה. המשיכו לחיות. גם הדֶּבֶר חלף עבר. מחשבות של יהודייה מרחיקות עד השואה. מי ששרדו התגברו. המשיכו לחיות.

מה שהיה כבר לא יהיה, אבל אני ממשיך לדווש ומתרגל ארבע פעמים בשבוע, כושר ההסתגלות האנושי הוא גלגל ההצלה שלי.
הקורונה שינתה באופן מובהק את דפוסי חיינו. היא הביאה לתמורה בחיי המשפחה; לרעייתי ולי חסרים במשך תקופה חיבוקי הנכדים והחום האנושי המשפחתי בגילוייו הפיזיים. גם פגישות עם חברים, חלק מטעם החיים, חדלו, ואחר כך חזרו באופן מצומצם להפליא.

הפעילויות הציבוריות בהתנדבות, שהן עיסוק רעייתי ועיסוקי, עברו אף הן במידה רבה לזום, וכך גם לימוד תורה והגות בקבוצות, נוסף על הלימוד האישי שהתעצם. בית המשפט העליון, שהיה הומה מבקרים והייתי נפגש בו עם קבוצות רבות — עודו סגור לביקורים כאלה.

ומה בכל זאת השתנה לטובה, כנהוג לומר שאין רע בלי טוב? תוך קריאת ספרים ללא הרף. כך משתלבת תרבות הגוף עם הנפש, כמוח בריא בגוף בריא, על פי גישת הרמב"ם.

סידורי בית הכנסת השתנו - תחילה תפילות זום, אחר כך חצרות או מתחת לגג ליד בית הכנסת, עם מספר קטן של משתתפים. עולם אחר. בתפילה "אבינו מלכנו", אחד משיאי הימים הנוראים, נאמר "אבינו מלכנו, מנע מגיפה מנחלתך". לכאורה אמרנו את השורה הזו כמצוות של אנשים מלומדים, למגפה החובקת את העולם.

המונח "ימים נוראים" מקבל השנה משמעות נוספת.