סיפור רכיבת הבוקר:
עם אור שחר ראשון, 4:30 בבוקר כבר על האופניים, יצאתי לעוד רכיבת אימון, גשם זלעפות ירד, כאשר המשימה שלי לדווש מעל 5 שעות על האוכף , ולעבור את מחסום ה 55 ק"מ להיום.
החיים שלנו השטנו, המסכה לקחה לכולנו את החיוך, יש אנשים שזה קשה להם יותר, כבר חלפו כבר מעל 18 חודשים מאז משבר הקורונה, עד לפני יכולנו להתנצל בחן, ליצור קשר באמצעות הבעה ולהגיד שלום עם השפתיים, אבל החיוך, המרכיב העיקרי שלנו בהעברת מסר, נלקח מאיתנות עם החובה לעטות את מסכת הקורונה.
מדיי בוקר "פאק ניוז", שקרים בעיתונות, זעם וביקורת ושרלטנות, פאק ניוז גם ברדיו, במצח נחושה, זעם וביקורת עצבנות בפקקים לעבודה, זה כל מה שיש לאנשים בתודעה, זה כל מה שיש לאנשים בישראל היום.
אין ספק שהמסכה הכרחית במציאות שלנו, אבל היא גובה מחיר גבוה.
לחיוך תפקיד עיקרי בחיי היומיום שלנו, והוא נחלק לשלושה סוגים: חיוך מתגמל, שבעזרתו אנחנו מעודדים את בן השיח שלנו או נותנים לו אישור למעשיו; חיוך קרבה, שמטרתו לאותת לזרים שהכול בסדר או לברך לשלום את השכן; וחיוך שמשדר דומיננטיות, שבו משתמשים, למשל, כדי להראות זלזול.
בחסות הקורונה התקשורת הלא מילולית חטפה מכה הגונה. אבל כשהחיוך הוא חלק אינטגרלי מהעבודה היומיומית שלנו, הפגיעה קשה אף יותר. כך, נותני השירות הפרונטלי מתמודדים עם מציאות חדשה, לא רק בגלל החשש מהמחלה או מהצורך התמידי לשמור על היגיינה ומרחק. המגפה גם מחייבת אותם לשנות את כל שפת הגוף שלהם, כי מי רוצה שישרת אותו מוכר בחנות או מלצר שלא מחייך?
בנימה אופטימית זו חזרתי הבית, מרכיבה מאתגרת, נהנתי ממזג האוויר הקריר, והגשם שליווה אותי בשל שעות הבוקר.
• זמן דווש: (4:46) ארבע שעות, וארבעים, ושש דקות.
• תוספת של עוד כמה ק"מ לרפרטואר: 57.05 קילומטרים.
• קלוריות: 1325 KCAL קלוריות.
• עלייה: טיפוס מצטברת 200 מטר.
• ירידה: ירידה מצטברת 220 מטר.
מאחל לכם תחילת שבוע מהנה , נתראה בשבילים.
פיירו
קישור מצורף לגלריה: