שרירי השלד בנויים משני סוגי של סיבים שתנוע תם מתאפשרת הודות לשחרור אנרגיה. חלק קטן מהאנרגיה הזו אינו משמש לפעולה עצמה אלא מתבזבז בצורת חום שעובר מהשריר אל כלי הדם מעלה את טמפרטורת הגוף.

חיים בינינו אנשים שקמים בשעות מוזרות כמו 05:30 בבוקר, כדי לצאת לריצה לפני שהיום מתחיל. החורף מתקרב ובחוץ כבר די קר, אבל אותם אנשים יודעים שאחרי כמה דקות של פעילות גופנית הגוף מתחמם והם אפילו יזיעו. זה תהליך מוכר והגיוני, ולכן ייתכן שרבים מאתנו מעולם לא הקדישו מחשבה לשאלה איך הוא מתרחש.

השלד מכוסה על ידי יותר מ-600 שרירים. מסת השרירים היא יותר משליש מהמסה הכוללת ויכולה להגיע אפילו למחצית מסת הגוף באנשים צעירים או אתלטים, לעומת מסת העצמות שעומדת על פחות מ-15% ממסת הגוף. זו הסיבה לכך שהשפעת פעילות השרירים על מדדים כללים, ובהם חום הגוף, משמעותית מאוד.

כשקר, צריך להתגונן מפני הקור מפני שאם לא נעשה כן, יש סכנה להיקלע למצב של היפו תרמיה – תת רמת חום הגוף, שהוא מצב מסכן חיים. הטמפרטורה הקבועה של הגוף היא 37 מעלות פלוס-מינוס חצי מעלה. הגוף מרגיש נוח בטמפרטורה סביבתית של 23 מעלות, לא קר לו ולא חם לו. טמפרטורה זו מייצגת את סך ייצור החום על ידי הגוף לעומת פיזור החום ה"בורח" מהגוף דרך נקבוביות העור.
חום הגוף נוצר מפירוק אבות המזון, פחמימות, חלבונים ובעיקר שומנים.

ככל שגובר הקור הסביבתי, יכול הגוף לייצר יותר חום – עד גבול מסוים. מעבר לגבול הזה, אין הגוף מסוגל לחמם את עצמו זקוק להגנה בצורת בגד או חימום חיצוני מתנור חימום או ממים חמים.

ולהיפך: ככל שעולה חום הגוף, כך מייצר הגוף יותר זיעה התנדפות מצננת ומקררת את הגוף, עד גבול מסוים. מעבר לגבול הזה, זקוק הגוף לצינון בעזרת הסרת בגדים, מים קרים, אמבטיית קרח וכמובן הגברת שתיית נוזלים.

בזמן פעילות גופנית ממושכת, עולה טמפרטורת הגוף, במעלה אחת מ-37 מעלות ל-38 מעלות תוך שלושים דקות. אם תמדדו חום בסוף ריצה והוא יהיה 38 מעלות – אינכם חולים. תוך שעה עד שעתיים ירד החום לרמתו הרגילה מעצמו.