לא נופל ברוחי מגלה את עצמי מחדש – 22.2.2022.
השכם בבוקר יצאתי לדרכי, עדיין עקבות הסערה היו בכל מקום כמו צללים גדולים, כמו עדים אילמים.
ידעתי שצפויה לי עוד דרך ארוכה, שהשמש אחר כך עלתה, השמש מול עיני הלאות.
האירה באור חדש את הקור והבדידות, וכל מי שהיה שם בסביבתי יכול היה לראות, כמה אותות קטנים חמים של ידידות.
המשכתי לדווש, יחד מול השמש העולה, שהאירה את עולמי ואת עולמו של כל איש באור חדש.
הבטחתי לעצמי ללמוד מהתחלה, לא ליפול ברוחי ולגלות את עצמי מחדש.
לאורך טיילת החוף המים געשו, חייך כה רגועים, לא נופל ברוחי מגלה את עצמי מחדש.
מדי כל רכיבה מגלה את עצמי מחדש, עם עוצמה רבה, כמעיין המתגבר.
הן הכוח עד בלי די, הן האור באפלה, לאורך כל הדרך, אני עם האופניים יד על הגידום, אל הבית שוב חוזר מאושר, בשמחת חיים, אל האור במרחקים, אל האור שבמרומים, לתקווה בחלומות.