השכם בבוקר שחר מפציע, מתגנב האור מול טיילת ריקה על גדות ים אפור.
שחף בודד צרח בדממה, גלים לבנים שוצפים בנהמה.

ערפילים מתפזרים, גולשת השמש, נער בחוף זוכר את ליל אמש, בדד על החול, עיניו זוהרות, מעבר לאופק יהיו סערות.

חוף ארוך, אין לדעת סופו, גלים וסופות מכלים חופו, קצף וסער צליליו של נופו.

שמש גולשת לאמצע שמים ורקיע כחול צונח למים, משל הנער בגדיו וקופץ, שוחה למרחב, חותר לאין קץ. אל קצה העולם הוא רוצה להגיע, אל קו הנשיקות של ים ורקיע, חותר הוא באון למרחב הפתוח, הוא שומע את כל סודותיו של הרוח.

רוח בואי, חפשי אחריו...אפלה יורדת, הוא עדיין לא שב!
האם הוא חותר, חותר הוא באון? או שמא ארעהו איזה אסון?

בינתיים פשט ירח צחור, הים מאיים, אכזר ושחור, בדד על החול מחכה נערה, מעבר לאופק עכשיו סערה.
חוף ארוך, אין לדעת סופו, גלים נרגזים מכלים חופו, קצף וסער צליליו של נופו.

הסתיו ותחילת החורף, בחודשים נובמבר, דצמבר וינואר, רוב המשקעים יורדים סמוך לחוף, בעיקר בזכות ההבדלים בין טמפרטורת הים התיכון, אשר עדיין חם באופן יחסי, לבין טמפרטורת היבשה, שמגיבה לשינויי העונות מהר יותר.

הפרשי טמפרטורות גדולים גורמים בדרך כלל לאי יציבות אטמוספרית, המאפשרת התפתחות עננים וירידת משקעים. בסוף החורף, הכולל את חלקו האחרון של ינואר ואת פברואר ומרץ, הים הספיק כבר להתקרר, ולא מספק יותר תמיכה ליצירתם של עננים רבים סמוך לחוף, ואילו האורתוגרפיה - תופעה שגורמת להתגברות העננות והמשקעים במדרונות הלחים (במקרה של ארץ ישראל, המדרונות המערביים) של ההר - הופכת לדומיננטית.

כתוצאה, מרבית משקעי סוף החורף יורדים באזורי ההר, ולכן בערים השוכנות על הרים, דוגמת ירושלים וצפת, החורף מגיע לשיאו רק בחודש פברואר.

קוראים לגשם האחרון של החורף? מלקוש! מלקוש הוא הגשם האחרון שיורד בעונת הגשמים, לקראת האביב. תופעת המלקוש ייחודית לאקלים הים תיכוני, שרק בו הגשמים נעצרים במשך עונת הקיץ.

באזורי האקלים הממוזג לא מפסיקים הגשמים לפרק זמן ממושך בשנה ולכן לא מיוחסת שם חשיבות לגשם האחרון בסוף החורף.